BETA

08.12.2009

14:19

עודכן:

חשיפה: לבני הציעה לאבו-עלא במו"מ 93% מהשטחים

על פי פרטים שנחשפו בתוכנית "המקור", הציעה שרת החוץ לשעבר לפלסטינים במו"מ יותר ממה שהוצע בקמפ דייויד • הפלסטינים, מנגד, הסכימו להשארתן של ההתנחלויות שערי תקווה, אלקנה וגוש עציון וכן שכונות יהודיות במזרח י-ם בידי ישראל

(08:17 דקות)

במשך שנה, בזמן שכיהנה כשרת החוץ וממלאת מקום ראש הממשלה, אהוד אולמרט, ניהלה ציפי לבני משא ומתן להסדר קבע עם אבו עלא. השניים קיימו עשרות פגישות, וצוותי העבודה הכפופים להם נפגשו 270 פעמים. רביב דרוקר חשף הערב (שלישי) בתוכנית "המקור" את המפה שהציבה לבני לגבולות הקבע של ישראל, ממנה עולה כי הצעתה נדיבה יותר מזו שהציע אהוד ברק ליאסר ערפאת בקמפ דייויד. אולם גם אותה, הפלסטינים לא קיבלו.

על פי הצעתה של לבני, תוקם מדינה פלסטינית שתשתרע על 92.7% מהשטחים שנכבשו בשנת 1967. על פי המפה שהוצגה לפלסטינים, בקעת הירדן לא נכללת בתחומי ישראל. אריאל נשארת בתחומי המדינה, אבל האצבע שמובילה אליה רזה במיוחד. בתמורה ל - 7.3% שישראל תספח, הציעה לבני לפלסטינים פיצוי בדמות שטחים בתוך ישראל, בהיקף של 3%, שהם קצת פחות מחצי ממה שסופח.

לדברי דרוקר, עבודת המטה הסודית שנעשתה מציינת כמה שטחים שישראל תעביר לרשות בתמורה לסיפוח גושי התיישבות: 100 קילומטר מרובע באזור רצועת עזה, 13 קילומטר מרובע באזור טירת צבי, 10 קילומטר מרובע באזור נטף, חצי קילומטר מרובע באזור מבוא בית"ר, 7.4 קילומטר מרובע באזור לכיש, 3.2 קילומטר מרובע באזור שומריה, 42 קילומטר מרובע באזור יתיר עניים ו- 151 קילומטר מרובע באזור מדבר יהודה.

בשיחות עם לבני הציגו הפלסטינים לראשונה מפות מפורטות משלהם. לפי המפות הללו, הם מוכנים שישראל תספח 1.9 אחוזים בלבד משטח יהודה ושומרון. מבחינתם ישראל יכולה להשאיר ברשותה את גוש עציון במתכונת מצומצמת, ואת אלקנה, אורנית, שערי תקווה ומודיעין. הפלסטינים גם הסכימו להשארת כמה מהשכונות היהודיות במזרח ירושלים: ארמון הנציב, הגבעה הצרפתית, רמות אשכול, רמות שלמה, רמות אלון, פסגת זאב, נווה יעקב, מעלות דפנה. כמו כן הם הסכימו שישראל תשאיר ברשותה את שכונת גילה, שמהווה סלע מחלוקת דווקא עם ארה"ב, שדורשת מישראל להפסיק לבנות בה.

הפלסטינים הבהירו כי אין מניעה שהתנחלויות שעוברות לריבונותם, יעברו עם המתנחלים, כל עוד המתנחלים מקבלים את החוק הפלסטיני.לפי המפות שהציגו הצדדים, אריאל נמצאה במוקד המחלוקת הטריטוריאלית. האמריקנים, שהיו מעורבים במו"מ, הציעו הצעת גישור מעניינת - הפלסטינים יוותרו על מעלה אדומים, וישראל תוותר על אריאל. הפלסטינים גם נקבו לראשונה בשטחים שהם רוצים כפיצוי על הסיפוח הישראלי, שחלקם זהים להצעות הישראליות - אזור טירת צבי ואזור נטף.

אולמרט הציע לחלק את ירושלים על בסיס דמוגרפי

לקראת סוף כהונתו עקף ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט, את לבני והציע לאבו מאזן הצעה נדיבה במיוחד. זו, למעשה, ההצעה הכי מרחיקת לכת שהציעה ישראל לפלסטינים אי פעם. על פי מפת אולמרט, שהוצגה לאבו מאזן, ישראל תספח 6.5% בלבד ותפצה אותם ב-5.8% בתוך ישראל - כמעט מטר על כל מטר. אולמרט הציע לחלק את ירושלים לשתי בירות על בסיס דמוגרפי, ולהעניק מעמד מיוחד לאגן הקדוש שינוהל על ידי גוף בינלאומי, בו יהיו מעורבות חמש מדינות ערביות.

אולמרט הציע גם שישראל תכיר בסבלם של הפליטים הפלסטינים אבל לא תיקח אחריות על הבעיה. הוא כן הציע קליטה של אלפים בודדים של פליטים פלסטינים בישראל במשך מספר שנים תחת העילה של "שיקולים הומניטריים". אבו מאזן לא השיב להצעה. גורמים בישראל העריכו שאבן מאזן לא קיבל את ההצעה, בין השאר, מכיוון שידע שאולמרט עומד לרדת מהבמה ולא יוכל ליישם אותה. כמו כן, גורמים במחלקת המדינה האמריקנית עודדו אותו להמתין ולא להשיב.

על בסיס המו"מ הזה, כתב נתניהו את נאום בר אילן שלו, מתוך ידיעה שהפלסטינים סירבו בו להכיר בישראל כמדינה יהודית. הם גם איימו, שהחלופה מבחינתם למו"מ היא מדינה אחת דו לאומית. לא בכדי הבליט נתניהו את נושא הפירוז בנאום שלו. למעשה, במו"מ עם לבני, הפלסטינים נקטו בעמדה נוקשה בהרבה מאשר בקמפ דייויד. הם הסכימו לקבל הגבלות על יכולותיהם הצבאיות, אבל לא הסכימו לנוכחות ישראלית צבאית מכל סוג שהוא בשטחם, ולא לפיקוח על מעברי הגבול שלהם.

הפלסטינים ביקשו סיוע של כוח זר - אולי נאט"ו - שיגן עליהם מצה"ל ויעזור לאמן את הכוחות הפלסטיניים. ישראל מצדה הסכימה שבשטח פלסטין לא יהיו ישראליים ובתחנות ההתרעה יוצבו אמריקניים. ישראל של לבני גם הציגה עמדה, שרלבנטית במיוחד לימים אלו, לפיה עם החתימה על הסכם הקבע יתבצע שחרור כולל של האסירים הפלסטיניים. זו הייתה אמורה להיות, כנראה, הסוכריה של ישראל לאבו מאזן, שמוטרד מעסקת שליט.