רלף קליין הלך לעולמו

רלף קליין, גדול מאמני הכדורסל בישראל בכל הזמנים, הלך הבוקר לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן. בן 77 היה במותו

(37 שניות)

רלף קליין הלך הבוקר (חמישי) לעולמו לאחר מחלה קשה, והוא בן 77. קליין, אחד מהאנשים המזוהים יותר מכל עם הכדורסל הישראלי, היה גם חתן פרס ישראל לשנת תשס"ו (2006), וזכור כמאמן הראשון שהצעיד את מכבי תל אביב לזכיה בגביע אירופה לאלופות, בשנת 1977. הוא הותיר אחריו אשה, רותי, שלושה ילדים, ערן, רינת וגילת ונכדים.

קליין, בן למשפחה הונגרית שהיגרה לגרמניה, נולד בברלין ב-1931, אך לפני מלחמת העולם השנייה שבה המשפחה לבודפשט. אביו נרצח באושוויץ, אך רלף, אמו ושני אחיו שרדו את השואה, בין השאר בזכות חסותו של חסיד אומות העולם, הדיפלומט השוודי ראול ולנברג. עם זאת, הם נותרו כמעט בחוסר כל ועלו לארץ ב-1951.

קליין החל לעסוק בספורט בגיל 16, ולאחר תקופה בה שיחק כדורגל בקבוצת MTK בהדרכתו של גיולה מאנדי, לימים מאמן נבחרת ישראל, עבר לכדורסל, ואף שיחק בקבוצת VAC בליגה ההונגרית הראשונה. עם עלייתו ארצה, ולאחר שירות צבאי, הצטרף קליין כשחקן למכבי תל אביב ונבחרת ישראל. "באותה תקופה הצברים שלטו בארץ, ולא אהבו זרים. האתגר שלי היה לעבוד קשה ולהוכיח להם שאני יכול להשתלב. אחרי כל אימון היו השחקנים יושבים בבית קפה סמוך, ואני נשארתי על המגרש, להתאמן עוד ועוד בקליעות", סיפר על התקופה. כעבור כמה שנים היה קליין לקפטן מכבי תל אביב, ובאליפות אירופה לנבחרות ב-1959 היה בין חמשת הקלעים המובילים ביבשת.

בשנת 1964 ואחרי 14 שנות משחק הפך קליין למאמן, ואחרי שהדריך את הפועל גן שמואל, הפועל חיפה, הפועל ירושלים, הפועל תל אביב והפועל חולון מונה ב-1970 למאמן מכבי תל אביב, עימה זכה כאמור ב-1977 בגביע אירופה לאלופות. את נבחרת ישראל הצעיד קליין להישג הטוב בתולדותיה, המקום השני באליפות אירופה בטורינו ב-1979.

ב-1983 הסכים קליין לשמש כמאמן נבחרת גרמניה, מהלך שזכה לביקורת רבה בארץ. "ראיתי בזה ניצחון שלי על הגרמנים, כשגרמניה הגדולה והחזקה מזמינה ישראלי לאמן אותה", אמר על כך קליין, שהוביל את הנבחרת הגרמנית לראשונה בתולדותיה למשחקים האולימפיים בלוס אנג'לס 1984, והדריך אותה באליפות עולם ובשתי אליפויות אירופה עד שחזר ארצה בשנת 1987. עד שנת 1995, השנה האחרונה בה הדריך קבוצת בוגרים, זכה קליין באליפות אירופה וסגנות אחת, 14 אליפויות מדינה ו-9 גביעי מדינה עם מכבי תל אביב, וגביע מדינה אחד עם הפועל תל אביב בשנת 1993.

בכל שנות עבודתו כמאמן היה קליין גם איש חינוך, ובמשך 25 שנים עבד בבית הספר למאמנים במכון וינגייט. "אני נחשב דייקן וקפדן ומאמן קשוח", העיד על עצמו, "אבל תפיסתי היא שמי שאינו לוקח את הספורט ברצינות, אין לו מה לעסוק בזה". בשנת 2004 נבחר קליין להדליק משואה בחגיגות יום העצמאות ה-56 של מדינת ישראל. שנתיים מאוחר יותר זכה קליין בפרס ישראל על תרומתו לספורט, ביחד עם שוער הכדורגל יעקב חודורוב ז"ל. באותה תקופה לקה קליין בסרטן המעי הגס, אך הוא התאושש וחזר לאמן ילדים ונערים. "יש לנו נוער מעולה. חייבים לתת הזדמנות לשחקן הישראלי, וחייבים לחנך את השחקנים לשאוף תמיד לניצחון. המושג 'להפסיד בכבוד' אינו קיים אצלי. אני שונא להפסיד", אמר.

השנה זכה קליין באות הוקרה מטעם היורוליג כאחד מ-13 הסמלים של מכבי תל אביב, וכן נערך לכבודו ערב הוקרה שאורגן על ידי אוהדי הקבוצה. בשבוע שעבר שני הדרדר מצבו, והוא אושפז במרכז הרפואי שיבא בתל השומר. הבוקר הוא נפטר.