BETA

17.03.2015

00:34

עודכן:

בצל הפיגועים, בזכות הכריזמה וכמעט שלא בעקבות יוקר המחייה- כך הוכרעו בעבר הבחירות

מהעימות הנלהב בין פרס ונתניהו, לקמפיין התדמיתי של אריאל שרון מול אהוד ברק ועד לשד העדתי שכמעט הכריע שוב לטובת נתניהו, אלמלא אולמרט היה בסביבה. צוות חדשות 10 סוקר בפרויקט מיוחד את כל מערכות הבחירות בעשור האחרון, בניסיון להבין מהם הגורמים שמושכים את הבוחרים בקלפי לעבר מפלגה מסוימת ומה הסיכוי שיהיו מעורבים שוב, בעוד מספר שעות

 

 

פחות מ-12 שעות לפתיחת הקלפיות, ובכל המפלגות לא יודעים את נפשם מרוב ניסיונות אחרונים לטלפן, להיפגש ובעיקר להבין מה עשוי לשכנע את המתלבטים ולגרום לחבריהם המשוכנעים לחזור בהם ברגע האחרון. האם יש צורך בהצהרות מהתחום המדיני-ביטחוני, כפי שמשמיעים בימין, או בהבטחות הנוגעות לתחום הכלכלי-חברתי, כפי שמשמיעים בשמאל?


רבות ניתן לומר על בחירות 2015, אבל תואר "הבחירות הגורליות ביותר" של עשרים השנה האחרונות שמור לשנת 1996, אז התעמתו באולפני הטלוויזיה שמעון פרס ובנימין נתניהו. פרס נראה באותו עימות זחוח ומתנשא, בעוד נתניהו הצעיר והנלהב שואל אותו בטון מאשים כיצד זה שזוג צעיר לא מסוגל לקנות כאן דירה.


מאז אותו עימות אומנם לא הוקלה האפשרות של זוגות צעירים לרכוש דירה, אך ניצחונו של נתניהו התגלה כהרה גורל מסיבות אחרות. בניגוד לפרס, שככל הנראה היה הולך להסכמים מרחיקי לכת בדרכו לשלום, נתניהו בחר כזכור בדרך אחרת והיום שיחות המשא ומתן הגיעו למבוי סתום.

 

 

מאז אותן בחירות ועד היום נראה שהמאבק היחיד הוא על מי יהיה ראש הממשלה הבא. נתניהו הוכפש באותה מערכת בתור ראש הממשלה, כאשר בין היתר נראה לוחש באחד התשדירים לרב כדורי ש"השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים". הוא נוצח על ידי ברק, שהבטיח מצדו כי מדובר "בשחר של יום חדש".


"השחר" אותו הבטיח ברק התרסק כזכור בדרמטיות לאחר 20 חודשים בלבד והוביל לבחירות חדשות, הפעם ולראשונה בתולדות ישראל - אך ורק לראשות הממשלה.


מול ברק מתמודד הפעם לא אחר מה"קצב מביירות", אריאל שרון, שמנצח אותו בעיקר "הודות" לפיגועי האינתיפאדה וכמובן אירוע הלינץ' בחיילים ברמאללה. זאת, בתוספת קמפיין שהובל על ידי לא אחר מהפרסומאי ראובן אדלר, מי שמלווה היום את קמפיין "המחנה הציוני", ואשר הציג אז את שרון בתור מי ש"יביא שלום", לעומת ברק - שמסתפק בדיבורים.

 

ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון
 

אריאל שרון. ניצח את ברק (רויטרס )

 

 

גם במערכת הבחירות הרביעית מתוך חמש הפך הנושא המדיני-ביטחוני למרכזי. שרון מתמודד אז מול עמרם מצנע ממפלגת "העבודה", שנתפש כפשרן וכמוכן לנהל מו"מ עם ערפאת על רקע גל פיגועי ההתאבדות שבחוץ. שרון מגייס אפוא את בוש לצדו וב-2003 מנצח את מצנע בהפרש עצום 38:19. זאת, למרות שבמהלך הבחירות עמד במרכזה של חקירת פרשת שחיתות.


גם ב-2006 העימות המרכזי הוא בין המועמדים לראשות הממשלה, גם אם לא נראה שהציבור מעדיף במובהק מי מהם. השד העדתי יצא מהבקבוק לאור סיקורו התקשורתי של מועמד "העבודה" עמיר פרץ, שנשמע מגמגם באנגלית במבטא כבד, ומצד שני - איש עדיין לא נטה חסד לנתניהו. התוצאה הייתה שהמועמד השלישי, אהוד אולמרט מ"קדימה", לקח את כל הקופה.


גם אולמרט חווה את הנפילה, ולא בשל פרשות השחיתות בהן הורשע מאוחר יותר. היתה זו מלחמת לבנון שבעקבותיה הוא התקשה להתרומם, בעוד נתניהו הלך ונסק בסקרי הפופולריות, תוך שהוא מגלה כי הפעם ניצבת מולו יריבה חדשה ממפלגת "קדימה", אישה העונה לשם ציפי לבני.

 

 

בנימין נתניהו וציפי לבני. תוצאות צמודות במיוחד
 

בנימין נתניהו וציפי לבני. תוצאות צמודות במיוחד(רויטרס (ארכיון))

 

 

התוצאות ב-2009 היו הצמודות ביותר אי פעם בבחירות בישראל. לרגע נדמה היה ש"קדימה" ניצחה, ואז נשמע נאום ניצחון נוסף באותו לילה. "קדימה" לא הרכיבה בסופו של דבר את הממשלה, והגושים התיישרו ימינה לצדו של נתניהו.


בפעם החמישית ברציפות, ב-2013, נראה שזהות ראש הממשלה הבא ידועה מראש. אין מתחרה לנתניהו, ולמעשה ההצבעה נוגעת רק למי יזכה להשתתף בממשלה הבאה. התמונה היתה עשויה להיראות אחרת, אילולא סירובם של שלושת ראשי המפלגות הגדולות להתאחד. למעשה האגו הגדול של שלושתם הוא שריסק את הברית ביניהם ופיצל את הגוש.


ראוי לציין כי ברגע האחרון "הליכוד-ביתנו" היתה קטנה מכפי ששיערו שתהיה בתחילת המרוץ, ולמעשה לפיד כמעט ניצח את נתניהו. אותן בחירות רק הבהירו ליתר המועמדים כי חייבים אישיות ביטחונית, אם לא בראש הרשימה- אז כמועמדת מובילה לתפקיד שר הביטחון. יחד עם זאת, בבחירות הנוכחיות לא רק לגודל הגוש יש חשיבות קריטית, אלא גם לגודל המפלגה עצמה.