אחרי 2700 שנות גלות, תיעוד עלייתם של כמה מבני שבט המנשה המגיעים לישראל

עוד חלק קטן מבני שבט המנשה אורז את המזוודות. במשך אלפי שנים הם חלמו על הארץ המובטחת ושמרו על המנהגים והמסורת היהודית. כעת, הם עוזבים הכל ועולים על אוטובוס קטן שיביא אותם לשדה התעופה ומשם לישראל. 2700 שנות גלות מגיעות לסיומם בתיעוד מיוחד בפרק הראשון בסדרה "יהודים אבודים"

בכפר הקטן צרצנדפור שבגבול הודו-בורמה נדחסו לאוטובוס קטן 50 מבני המקום. בלילה לפני, הם ארזו את החיים לתוך שתי מזוודות שנקנו במיוחד ונפרדו מהשכנים. בעוד כמה שעות יגשימו את חלומם יעלו לארץ ישראל ויסיימו פרק של 2700 שנה בתולדות עם ישראל.

בשנים האחרונות עמלו בני שבט המנשה בשדות האורז ופרנסו את משפחתם בעבודה קשה, אך במשך כל הזמן הזה הם חלמו רק על מקום אחד, ירושלים. "עכשיו שנודע לנו שנבחרנו, אנחנו חסרי מילים ועדיין לא מאמינים שאנחנו בדרך לישראל", אומר אחד מבני משפחת טונגטונג שנבחרו לעלות ארצה.

 

חצי שעה לפני כניסת השבת, בני המשפחה מתכוננים להדלקת הנרות האחרונה בהודו. כל בני הקהילה יודעים היטב את התפילות ולהם אין שם ספק, הם יודעים שהם יהודים. משפחות של כוהנים מבצעות טקסי קרבן יהודיים בחג הפסח, זקני הכפר הולכים לשוק המקומי לרכוש חלות לפני שבת ומנהגים יהודיים רבים מתבצעים בקהילות הקטנות כבר אלפי שנים.

 

סיפורם של בני שבט המנשה מתחיל במאה השמינית לפני הספירה, אז הוגלו בני השבט מארץ ישראל על ידי ממלכת אשור. הם נדדו מזרחה עד שהגיעו לסין. משם על פי האגדה גורשו על ידי מלך אכזר והמשיכו להודו. במהלך הדורות נישאו בני ובנות השבט לבני שבטים מקומיים, לכן על פי ההלכה הם אינם מוגדרים יהודים.

 

למרות ההגדרה הבעייתית מבחינם, בני השבט לא וויתרו והמשיכו להילחם ולהאמין ביהדותם. עד שיום אחד, לפני יותר מעשור, קבע הרב הראשי דאז שלמה עמר כי מותר להם לעלות ארצה. אמנם בני שבט המנשה עדיין חייבים בגיור, אבל כבר יותר מ- 10 שנים בני השבט עולים ארצה והופכים ליהודים וישראלים.