BETA

28.11.2009

21:33

למרות שהודה ושיחזר את המעשה, זוכה אלכסיי וולקוב פעמיים מרצח גרושתו

לפני כארבע שנים, הודה וולקוב שרצח את יוליה אשתו בדקירות סכין ואפילו שחזר את האופן שבו דקר אותה למוות לעיני המצלמות. לאחר שזוכה פעמיים בבתי המשפט, בשבוע הבא ידון בית המשפט העליון בערעור השני שהגישה המדינה לבג"צ כנגד ההחלטה

(9:44 דקות)

לפני ארבע שנים, בינואר 2006, רצח, לפי החשד, אלכסיי וולקוב, את גרושתו יוליה בדקירות סכין. וולקוב הודה ברצח המזעזע ושיחזר את המקרה לעיני מצלמות חוקרי המשטרה. למרות זאת, וולקוב זוכה פעמיים מההאשמות נגדו.

וולקוב הואשם שדקר אותה בסכין וחנק אותה באצבעותיו במהלך ויכוח שפרץ ביניהם. הוא זוכה פעמיים בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון - בעקבות כשלים שהתגלו בתיק החקירה והראיות.

בשבוע הבא ידון בית המשפט העליון בערעור השני שהגישה המדינה לבג"צ כנגד ההחלטה, הליך חריג במערכת המשפט הישראלית. בפרקליטות, על אף החלטות בית המשפט, משוכנעים שוולקוב אשם.

במקביל, בני משפחתה של הנרצחת מסתתרים על נפשם, אחרי שלטענתם וולקוב איים לבוא איתם חשבון.

"היא שכבה שם. אני הסכלתי, הפנים שלה היו כחולות", שיחזר וולקוב את רגעי הרצח. "אני נבהלתי, אני הבנתי מה קרה", אמר. עם זאת, כיום, ארבע שנים לאחר הרצח והשחזור, חוזר בו וולקוב מהודאתו. "זה לא אני", אומר.

"לא אני ולא אמא שלי, אנחנו לא מקבלים ולא נקבל, ולא מסוגלים לקבל את זה, שבן האדם שרצח את אחותי עכשיו בחוץ", אמרה אולגה שיינין, אחותה של יוליה, לאחר הזיכוי הראשון. כיום, היא אומרת שאין היגיון בכך שרוצח אחותה מסתובב ברחובות, ואילו היא ומשפחתה חיים בפחד, לאחר שלפי טענתה, איים על חייהם.

היסטוריית הערעורים: מהמחוזי לעליון וחזרה

לפני למעלה מחצי שנה זיכה בית המשפט המחוזי בתל אביב- בפעם השניה - את אלכסיי וולקוב מאשמת רצח גרושתו. תחילת הפרשה לפני כשלוש שנים. הפרקליטות הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום נגד וולקוב, בו נכתב כי הוא דקר וחנק את גרושתו יוליה למוות בדירתה.

במהלך חקירתו שינה וולקוב את גרסאותיו מספר פעמים. תחילה טען כי כלל לא ראה את יוליה ביום הרצח. לאחר מכן סיפר לחוקרים כי הגיע לביתה, ועזב אותו בתום ויכוח בו סטרה לו. בגרסה השלישית הודה כי רצח אותה בדקירות בגבה ובפניה.

באחד מדיוני בית המשפט חזר וולקוב על הגרסה השנייה, וטען כי הודה ברצח בגלל לחץ מצד החוקרים. השופט, שלי טימן, ביקר בחריפות את המשטרה והפרקליטות על אופי החקירה וזיכה את הנאשם מחמת הספק. "בית המשפט בישראל עובד טוב מאוד", מסביר וולקוב. "הוא הסתכל על הכל ושלח אותי הביתה".

בתגובה הגישה הפרקליטות ערעור לבית המשפט העליון - שם החליט הרכב השופטים שהחלטת בית המשפט המחוזי לזכות את וולקוב נבעה מטעות שעשה בית המשפט ברישום בשעת המוות של המנוחה, שעשויה להטות את הכף בעניין.

התיק חזר לבית המשפט המחוזי - כמעט לאותו הרכב. השופט טימין יצא לגמלאות והחליף אותו השופט גורפניקל, שעמד בראש ההרכב שהחליט על זיכוי הנאשם מהעבירה שיוחסה לו - של רצח בכוונה תחילה.

החלטה זו התקבלה ברוב דעות של השופטות שפירא וברוש ובניגוד לדעתו של גורפינקל שקבע מצידו כי: "יש לקבוע כי הודאת הנאשם היא אמת, וכי הוא אשר גרם למותה של המנוחה, וגרימת מוות זו כפי שתואר מהווה מעשה רצח ולא הריגה בלבד".