BETA

14.10.2014

20:42

עודכן:

באמת יש תמורה לאגרה: איך הפכה ברלין הענייה למוקד משיכה אטרקטיבי?

למרות התדמית הנוצצת, ברלין נמצאת באחד המחוזות העניים ביותר בגרמניה ועדיין סובלת מהפערים בין מזרח למערב. תושבי גרמניה מחזיקים בחיים את האיחוד האירופי הרעוע, והאוכלוסיה מזדקנת במהירות. הפיתרון שהגו הקברניטים במדינה אמנם קוסם לישראלים, אבל נועד קודם כל להציל את המשק הגרמני: שם מבינים שהכי חשוב להשקיע בכוח העבודה של היום ומחר • פרק אחרון בסדרה

זה עשוי להישמע מוזר, אבל מי שמחפש כלכלה מושלמת - בלי שום בעיות או הפתעות - לא צריך לחיות דווקא בברלין. להיפך: תנאי הפתיחה שם רחוקים מלהיות סיפור פשוט.

 

כחצי יובל אחרי נפילת החומה, הפערים בין המזרח למערב עדיין גדולים - כך שברלין כולה מוגדרת כאחד המחוזות העניים יותר בפדרציה הגרמנית. אמנם אין כאן צבא כמו בישראל, אבל משלמי המיסים נאלצו לשאת נטל כבד עוד יותר - הזרמה של מאות מיליארדי אירו למדינות כמו יוון, ספרד ופורטוגל, כדי לשמור את האיחוד האירופי בחיים. מהגרים מהיבשת מציפים אותה בניסיון למצוא עבודה; ובעיקר - כשאמא מביאה לעולם פחות מילד וחצי, העם מזדקן במהירות מטרידה: בשנת 2050 שליש מהציבור הגרמני יהיה בפנסיה ו-13 אחוז ממשאבי הכלכלה יופנו לקצבאות זקנה.

בוואריה לעזרת ברלין

המיסים בגרמניה כבדים יחסית, בעיקר על שכר גבוה, אבל במקרה הזה דווקא יש תמורה לאגרה: בהכנסות משתמשת ברלין כדי לספק שירותי רווחה וחינוך ברמה גבוהה - ובעיקר מאוד בזול. כן - ההבדל, נכון להיום, לא מסתכם במחירי המילקי, אלא גם במה שהמדינה נותנת.

 

החל בשנה הבאה גרמניה תאכוף שכר מינימום חדש - 39 שקלים לשעה - שגבוה ב-70 אחוז מהתעריף המשולם אצלנו. יוקר המחיה כאן תלוי בהכנסה, כך שעל בתי ספר פרטיים הורים משלמים רק 7 אחוזים מהסכום שהרוויחו בפועל. הקצבה החודשית לשני ילדים עומדת על 1,700 שקלים, מול מאות בודדות בארץ. סטודנטים מתוך היבשת לומדים לתואר ראשון בחינם, בזמן שבערים בישראל שנת לימודים תעלה כ-12 אלף שקלים, והם גם נוסעים בתחבורה הציבורית הכי טובה שנבנתה במערב, ב-3,000 שקל לשנה.

 

מי מסבסד את כל זה, תשאלו? המחוזות העניים, ובראשם ברלין, מקבלים תמיכה מאסיבית מבוואריה וממינכן - כדי שיוכלו לספק שירותים איכותיים לשכבות החלשות, ואפילו כשאין להן עבודה: מי שמחזיק בדרכון אירופי זכאי, מיד כשידרוך בגרמניה, לדמי אבטלה של 2,100 שקל לחודש, ללימודי שפה בחינם ולפטור מאגרת טלוויזיה.

ויש גם תנועה בכיוון השני

"אנשים לא חיים כאן על כרטיס אשראי", מסביר סתיו זילברשטיין, המתגורר בברלין. "זה מאוד נדיר שלגרמני יהיה בראש שהוא ישלם בחודש הבא על מה שעשה בחודש קודם, אז כולם חיים עם הכסף שיש להם. כשאני מספר לחברים גרמנים שאנשים שאני מכיר קונים בסופר בתשלומים, הפנים שלהם מחליפות צבעים".

 

אז איך קורה שכלכלה בצרות מחלקת סוכריות לצעירים בלי גבול, ובירתה הופכת למוקד משיכה אטרקטיבי למהגרים מישראל? מעבר למנהיגותה של אנגלה מרקל, אין לברלין הרבה ברירות: הצורך להוריד את הגיל הממוצע, כדי לנטרל את פצצת הפנסיה, הופך את העובדים הצעירים לנכס שיציל את המשק. בזכות החריצות, תעשייה מודרנית ויושר במיסים, למרקל (בניגוד לקולגות מאירופה) יש היום קופה מלאה שיכולה להתחרות על המוחות המבריקים מהעולם. לא רק להייטקיסטים תל-אביביים היא מסדרת כאן נוחות - אלא, קודם כל, לדור הבא אצלה בבית.

 

מצד שני, על קו ישראל-גרמניה, אין רק תנועה בכיוון אחד. רוני, שגדל בקהילה היהודית בשטוטגרט, הרגיש שהסגנון הגרמני קר ומנוכר מדי, ובאחד הביקורים בארץ החליט לעלות לישראל, שם הוא כבר הורה לצברית קטנה. גם כריסטיאן עבר לא מזמן לארץ בעקבות אהובתו עינת, ולקראת החתונה הוא כבר יודע שכאן יישארו לגור; תזכורת אופטימית לכך שלא כל החלטה בחיים היא כלכלה.