משחק מכור: "38% מהפעוטות מתחת לגיל שנתיים יודעים להשתמש בסמארטפון"

הישראלים מכורים למסך המגע, לאפליקציות, למשחקים ולרשתות החברתיות. עד כדי כך מכורים, עד שכולם עסוקים כל הזמן בלשחק, לתעד ולשתף עד כדי פספוס החיים עצמם. להתמכרות הזו אין גיל, היא מתחילה בתינוקות בני שנה ומונעת בילויים משותפים, שיחות בבית וזמן איכות לקריאת ספר

(12:00 דקות)

86% מהישראלים הם בעלי סמארטפונים, שיעור חדירה דומה לטלוויזיה, 33% ישדרגו אותם כבר בשנה הקרובה. ל-83% יש מחשבים ניידים ול-81% מחשבים ביתיים. המסך המרובע עוטף אותנו - ונמצא בכל מקום.

 

מחקר רוחב חדש שהסתיים השנה בארצות הברית מגלה כי בשנתיים האחרונות מספר הילדים המשתמשים בטלפון נייד עלה מ-38% בשנת 2011 ל72% בשנת 2013, יותר מכפול. 10% מהילדים עד גיל שנה כבר יצרו מגע פעיל עם טאבלט או עם סמארטפון, 38% מהפעוטות מתחת לגיל שנתיים כבר יודעים להשתמש בסמארטפון.

 

> לכתבות נוספות בסדרה "משחק מכור"

פרק 1: הבל החן | פרק 3: הכדור יעשה לך טוב

 

"זו התמכרות נורמטיבית זה אומר שאם את משוגעת ואני משוגע, אז אנחנו לא משוגעים", אומר פרופ' יאיר- עמיחי המבורגר, ראש המרכז למחקר הפסיכולוגי של האינטרנט, במרכז הבין תחומי הרצליה. "אדם בקולנוע צריך לבדוק את האימייל שלו. מה הוא מנתח מוח שלרגע יצא? בן אדם בנהיגה, הוא נוהג ומקבל אימיילים", הוא מוסיף.

 

אבל לא הכול חיובי בתופעה המוקדמת הזו. מחקרים ראשוניים כבר מצביעים על בעייה בהתמכרות הזו. "האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים אינה ממליצה על שימוש בטכנולוגיה ובמדיה לילדים מתחת לגעיל שנתיים מכיוון שהן יכולות להפריע להתפתחות המוח", אומר ג'ים סטייר, מנכ"ל .media common sense "להגיד להפסיק להשתמש במחשב זה בלתי אפשרי, זה כמו 'תפסיק להשתמש בהירואין'", אומר ד"ר אנדרה וייסמן, מומחה לטיפול בהתמכרויות, ומוסיף כי "ברגע שיש הסתגלות והתמכרות, הוא לא יכול להפסיק".

ההתמכרות למסך המרובע מגיעה מכיוון משחקי הרשת. אתמול חצה המשחק הממכר "קאנדי קראש" את חצי מיליארד המשתמשים. "יש אופן מסוים שמשחק נותן לך גמול מדי פעם, כמו מכונות מזל", אומר ד"ר אילן טל ומוסיף כי "המשחק עובד על אותם עקרונות של לאס וגאס במידה מסוימת, שלבים קלים, שלבים קשים, מקבלים כל מיני לבבות ומתנות וזה נראה נורא יפה".

 

משפחת פריימוביץ' עברה ניסוי בן שבוע של גמילה ללא המסך המרובע. "אפשר לפתוח את הטלפון? הם לא יודעים", אומר אחד הילדים עוד בתחילת הניסוי וילד שני המשפחה אומר: "אני חייב לראות טלוויזיה. אני חייב אבל אסור לי". שרון פריימוביץ, אם המשפחה, סיפרה כי "במשפחה יש לכל ילד מכשיר משלו והם לא יכולים 10 דקות בלי". ככל שהשבוע עבר נשמעו קולות אחרים בבית המשפחה. "הקראתי לילד שלי שלושה סיפורים, הילד השני לקח סוף סוף ספר ליד, הילדים עברו להציג לנו במקום להסתכל בתכניות טלוויזיה", אמרה שרון.