העולם בתמונות

בגאורגיה הקלישאה שוב מנצחת - תמונה אחת אכן שווה אלף מילים, בבייג'ין בוש משתעשע בחברתן של שחקניות כדורעף חופים, בסקוטלנד שחקנית מאופרת בדרמטיות מתחבאת מהגשם ובסין אין סוף תינוקות רכים סובלים משגעת האולימפיאדה של הוריהם

תמונת מלחמה

לכל מלחמה ראויה לשמה יש תמונה אחת שעושה את עבודתן של מאות מיליוני מילים. לגאורגים אולי אין אוכל, ביטחון, או שמץ של אמון במערב שאליו כל כך רצו להצטרף - אבל היי - יש להם אחלה תמונת מלחמה. לאמריקאים יש Kodak Moments לא רעות בכלל משלהם. על הנפת הדגל באיוו-ג'ימה קלינט איסטווד הרים סרט שלם ואת הבושה שעשתה להם התמונה המפורסמת של הילדה הויאטנמית הקטנה שנמלטת מהפגזה הם עדיין לא הצליחו למחוק. גם לנו, אחרי לא מעט מלחמות שהצלחנו לדחוס ב-60 שנותינו, יש כמה תצלומים מוצלחים מאוד ועכשיו גם לגאורגים יש. הסבל מצטלם היטב.

תנו לתסכול לנצח

אל חשש - אמנם אינסטינקט ראשוני גורם לחשוש לחייה של הגברת ולתמוה, ברוח הדיווחים האינסופיים המציפים את כלי תקשורת, שמא הבחורה נמלטה מהתקלות לא נעימה בבעלה, אבל הסירו דאגה מליבכם. מדובר בשחקנית שמאופרת ולבושה במיוחד לכבוד פסטיבל אדינבורו לתיאטרון פרינג'. המטריה היא הפריט האותנטי היחיד שמסגיר את האישה שמאחורי השחקנית - אדינבורו עיר גשומה. הפסטיבל שנערך בבירה הסקוטית בכל שנה מאז 1947 נוסד על ידי שחקני תיאטרון מתוסכלים, שלא התקבלו לפסטיבל הרשמי של העיר והחליטו לקחת את העניינים לידיים. למתוסכלים הצליח ובמהלך השנים צבר האירוע יוקרה, שחקנים מפורסמים כמו אמה תומפסון וג'וד לאו הופיעו שם כשהיו צעירים ולא מוכרים, ומדי שנה פוקדים את הפסטיבל עשרות אלפי חובבי תאטרון.

בוש נהנה מהאולימפיאדה

עם כל הצער שבדבר, אי אפשר להתעלם מהאולימפיאדה לגמרי – פעם בארבע שנים פשוט חייבים לתת ביטוי למי שהקדישו חייהם למשחק בדמינגטון או לריצה ממש ממש מהירה של 100 מטר. מה שאי אפשר להכחיש זה שרוב המשתתפים במשחקים מספקים חוויית צפייה אסתטית. גם ג'ורג' דבליו, מנהיג העולם החופשי וחביב המדור חושב ככה – בעיקר כשהוא מוקף בחברות קבוצת כדור עף החופים האמריקנית. לא סתם בוש אמר, עת גברה המחאה הבינלאומית נגד עריכת המשחקים האולימפים בסין, שאין לו שום כוונה לפספס את האירוע. עם כל הכבוד לזכויות אדם, דיכוי וקשקושים כאלה, לרגע הוא היה בגן עדן ובבית מה חיכה לו – לורה? גאורגיה? עדיף כדורעף.

מקפצים ביחד

ואם כבר באולימפיאדה עסקינן, קבלו תמונה משובחת במיוחד של ויקטור אורטגה וחואן גואילרמו הקולומביאנים, שנתנו את נשמתם כדי להצטיין בענף בו הם עוסקים– קפיצה מתואמת למים. במקרה שאתם חשים הארה מאחר וגיליתם סוף סוף מה אתם רוצים להיות כשתהיו גדולים (במקרה שזנחתם את קריירת הבדמינגטון ממקודם) ועכשיו אתם חייבים לדעת יותר על הענף, נספר שהקפיצה המתואמת היא ספורט אולימפי חדש יחסית שנכנס לראשונה לרשימת המשחקים באולימפיאדת סידני, בשנת 2000 ושלמרות היופי יוצא הדופן של התמונה, חואן וויקטור הגיעו רק למקום השישי - את הזהב לקחו שניים סינים.

תינוקות אולימפים

וממש אחרון חביב על המשחקים האולימפים אבל הפעם, אל דאגה, בלי שום קשר לספורט. לא פשוט להיות תינוק בסין, בעיקר אם אתה תינוקת, אבל את זה נשאיר לפעם אחרת. איך שלא יהיה, המצב עכשיו קשה מאי פעם. כידוע הסינים תפסו את הקדחת האולימפית קשה, ואחת מתופעות הלוואי המטופשות של המשחקים בבייג'ין, היא אלפי תינוקות קטנטנים שנקראים על שם הקמעות הסינים לאולימפיאדה. שטיפת המוח הטוטליטרית עובדת, והפטריוטיזם המוגזם של ההורים יעלה למי יודע כמה תינוקות קטנים חסרי ישע ומגן חיים שלמים תחת שם מטופש.

שובר שיאים

תגידו יפה שלום למי שהיה פעם האיש השמן ביותר בעולם, ועכשיו הוא סתם איש ממש לגמרי לא רזה. מנואל אוריבה המקסיקני הגיע בימיו הגדולים למשקל שיא של 560 ק"ג, ובדיאטה נחושה של שנתיים השיל ממשקלו 185 ק"ג שהם, בחישוב מהיר, בערך ארבע דוגמניות ומדונה אחת. אוריבה שכבר שבר שיא גינס אחד הולך להיות חתום על עוד הישג בסגנון - הפעם כאדם שאיבד הכי הרבה קילוגרמים. אוריבה מרוצה מההישג וכך גם זוגתו שתחיה - קלואדיה. השניים מתכוונים להתחתן בקרוב, ואם ירצה השם ומנואל ימשיך להתמיד בדיאטה שלו שמורכבת מתפריט בריא וגלולות מסתוריות – הוא יוכל לצעוד איתה יד ביד בכנסיה, לאחר למעלה משבע שנים בהן היה מרותק למיטתו.

ליצנים ללא גבולות

ארגון "ליצנים ללא גבולות" מרחיב את המונח סיוע הומניטארי, ודואג, מאז שנת 1993, גם לנפשם של ילדים במדינות נחשלות כאלו ואחרות. "ליצנים ללא גבולות" שולח מתנדבים שמצטיידים בחיסונים שונים והרבה מצב רוח טוב לאזורים הפחות נחשקים של העולם כדי להעלות את המורל לכל אותם ילדים שאיתרע מזלם להיוולד במקום הלא נכון בזמן הלא נכון. כמו "רופאים ללא גבולות" מדובר בארגון לא ממשלתי שהמימון שלו מגיע מאנשים פרטיים. שלא כמו ב"רופאים ללא גבולות" כניסה לאתר האינטרנט של הארגון מעלה חיוך ולא רצון עז למות. אם אתם רוצים לתרום ולהפוך את החיים לטיפה יותר נסבלים עבור מישהו בקצה השני של כדור הארץ – אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור הבא.

נפרדים מדרוויש

המשורר הפלסטיני המפורסם מחמוד דרוויש הלך לעולמו והותיר אחריו חלל בעולם הערבי. דרוויש נולד ב-1942 בכפר ברווה שבגליל המערבי. בשנת 48' גורשה משפחתו וב-49' הם כבר שבו לארץ , אך לא לביתם שעל חורבותיו נבנה היישוב אחיהוד. העקירה, החיים תחת שלטון כיבוש והגעגועים לבית שאיננו הפכו לנושא מרכזי בשירה שכתב. המשורר הפלסטיני מצא את מותו הרחק הרחק מהמזרח התיכון המסוכסך, ביוסטון טקסס, שם עבר ניתוח לב מסובך שכשל. בעולם הערבי התקבלו הידיעות על מותו בצער רב. הרשות הפלסטינית ארגנה הלוויה ממלכתית רבת משתתפים וקברה את המשורר שלה ליד היכל התרבות ברמאללה, שמעתה יקרא על שמו.

משוגעים וטוב להם

טום "המקפץ על ספות" קרוז, וקייטי "אני בסיינטולוגיה בגלל בעלי" הולמס, מחייכים עצמם לדעת בבכורת הסרט "רעם טרופי" של בן סטילר. הסרט, פרודיה פרועה על אפוסים מלחמתיים ובעיקר על הוליווד מספקת הזדמנות לקרוז, מי שבנה קריירה על מראה "כל אמריקני" מתוקתק להתחפש למשהו אחר לגמרי. כדי לא להרוס לכם את הכיף וגם כדי לא להסתכן בתביעה של מיליונים (טום קורא נאמן של המדור) לא נגלה לכם מה התפקיד, פשוט תסתכלו בכתוביות בסוף ותבינו.

עמוק בחול

והפעם נסיים עם עצה רפואית חינם לקוראים המתמידים. תסמכו על החבר בתמונה, מוחמד אחמד למתעניינים, שהוא כבר ראה דבר אחד או שנייים בחייו, ולכן אם הוא בוחר להיקבר בחול לוהט בשעה הכי חמה של היום באחד האזורים היותר מוכי שמש של כדור הארץ - הוא יודע מה הוא עושה. אחמד שקבר עצמו בחול עד צוואר בנווה המדבר המצרי סוויאה, הסמוך לגבול עם לוב, אימץ את האמונה המקומית לפיה שהות עוטפת בחול חם מרפאה תחלואים שונים ומשונים - ממחלות פרקים עד אימפוטנציה. לא ברור ממה אחמד סבל, אבל המדור מאחל לו בהצלחה.