BETA

25.11.2012

15:48

עודכן:

סופית: אישום נגד ליברמן בפרשת השגריר בבלארוס, התיק המרכזי נסגר

עשור של חקירות וחודשים ארוכים של התייעצויות משפטיות הגיעו היום לסיומן. היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי החליט לסגור את תיק חברות הקש, בו נחשד שר החוץ בשורת עבירות, בהן הלבנת הון. "לא ניתן לשלול את החשד, אך ספק אם יורשע", נטען. עם זאת, ליברמן הואשם במרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר בבלארוס: "מעשיו פגעו מהותית בציבור"

אחרי עשור של חקירות והתייעצויות, עכשיו זה סופי ורשמי: התיק המרכזי נגד אביגדור ליברמן ייסגר, אבל הוא עדיין יועמד לדין. היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, הודיע היום (חמישי) על החלטתו לסגור את תיק חברות הקש בו נחשד שר החוץ בהלבנת הון, מרמה והפרת אמונים. עם זאת, ויינשטיין החליט להגיש כתב אישום נגד ליברמן בגין מרמה והפרת אמונים בתיק המשני שהתנהל נגדו - פרשת השגריר בבלרוס.

 

תחקיר "המקור": כל מה שרציתם לדעת על החקירה נגד ליברמן »

 

על פי טיוטת כתב האישום, שהועברה ליו"ר הכנסת וליו"ר ועדת הכנסת בשל חסינותו של ליברמן כחבר כנסת, ליברמן קיבל לידיו פתק משגריר ישראל לשעבר בבלרוס, בן אריה, ובו פירוט הבקשה שקיבל מרשויות החקירה בישראל במסגרת איסוף הראיות נגד ליברמן בחו"ל. במארס 2009 מונה ליברמן לשר החוץ, והציע לבן אריה לכהן כיועץ במטה המדיני שלו, והוא החל למלא את התפקיד כחודש לאחר מכן. כחצי שנה לאחר מכן ביקש בן אריה להתמודד על תפקיד השגריר בלטביה, ולאחר התייעצות עם ליברמן האחרון נתן את הסכמתו כי יתמודד על התפקיד. לבסוף, בן אריה אכן קיבל את המינוי מתוך עשרה מועמדים. בכל המקרים, נטען, לא חשף ליברמן את חשיפת המידע על ידי בן אריה בפניו.

 

"במעשיו המתוארים בכתב האישום, בהיותו עובד ונבחר ציבור, בכהונתו כשר החוץ המופקד על שירות החוץ של המדינה, ביצע הנאשם במהלך מילוי תפקידו מעשה מרמה והפרת אמונים הפוגעים מהותית בציבור", הודגש בטיוטת כתב האישום.

 

אלא שלצד האישום, תשומת הלב מופנית להודעה לסגור את התיק המרכזי נגד שר החוץ, שמגיעה אחרי שבאפריל האחרון הודיע וינשטיין כי החליט להעמיד את ליברמן לדין, בכפוף לשימוע, בשורת עבירות בהן הלבנת הון, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה, הפרת אמונים והטרדת עד. אולם, אחרי השימועים שערך וינשטיין לפרקליטיו של ליברמן ובתום התייעצויות ארוכות - הוחלט לסגור את התיק.

 

היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) סיימה את חקירתו של ליברמן כבר באוגוסט 2009, לפני למעלה משלוש שנים. המשטרה המליצה אז לפרקליטות להעמיד את שר החוץ לדין בעבירות של לקיחת שוחד, קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, מרמה והפרת אמונים, שיבוש הליכי משפט והטרדת עד - שהתייחסו לשליטתו לכאורה של ליברמן בחברות שונות בשנים 2008-2001 שבהן כיהן כחבר כנסת ושר.

 

"על פי החשד, הציג ליברמן מצג כוזב כלפי הציבור ומבקר המדינה, לפיו מכר במלואן את כל זכויותיו בחברות ואין לו כל נגיעה אליהן", נכתב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה באפריל באחרון. "זאת, על אף שהמשיך לקיים את עסקיו על ידי אותם תאגידים, ונהנה מהזרמתם של אותם תקבולים לחברות שבשליטתו, והכול תוך הפרת חובות הדיווח על פעילותו האמורה, ותוך הגשת דוחות כוזבים על פעילותו ונכסיו השוטפים, דיווחים בהם היה מחויב בתוקף כהונותיו הציבוריות".

 

וינשטיין על סגירת התיק: "לא נשלל לגמרי החשד"

בהודעה שפרסם היועץ המשפטי לממשלה, הוא הסביר כי ההחלטה לסגור את התיק התקבלה אחרי שהגיע להערכה ש"רב הסיכוי שליברמן יזוכה בבית המשפט אם יוגש כתב אישום נגדו". וינשטיין טוען כי "בחינה דקדקנית של חומר הראיות מעלה, כי לא נשלל החשד שעלה, לפיו ליברמן נקט במסכת מורכבת של תחבולות, השלובות זו בזו, ופעל כדי להסתיר את מעשיו, והכל כדי לאפשר לו להמשיך בעסקים ולהנות מפרותיהם, גם במהלך כהונתו הציבורית".

 

מנגד, הוא הוסיף: "לא ניתן לשלול את האפשרות לפרש את הראיות גם בדרך אחרת, המציעה הסברים חלופיים לתמונה פלילית זו. העדרם הכמעט מוחלט של עדים המעידים לחובת ליברמן, לצד מתן הסברים חלופיים למרבית הראיות המחשידות שהונחו בפני, ולצד קיומן של ראיות של ממש התומכות בגרסת ליברמן, הביא להחלשה משמעותית של ראיות התביעה עד כי לא נותר בעיני עוד סיכוי סביר להרשעה".

 

"לכל אלה", נכתב בהחלטה, "יש להוסיף את הבעיות הנוגעות לכך, שכלל לא ברור שעדים מרכזיים של התביעה, המתגוררים בחו"ל, יגיעו למסור עדות, ואף אם ימסרו עדות בחו"ל במסגרת הליך של חיקור דין, אין זה ברור מה יהיה משקלה, בהתחשב בבעיות המיוחדות הנלוות לעדויות הנמסרות בהליך שכזה".

 

עינוי דין? "יש הסברים סבירים, אך לא רצוי"

בהחלטתו התייחס היועץ המשפטי לממשלה גם לטענות על עינוי הדין נגד ליברמן. "החקירה הגלויה הראשונה החלה נגד ליברמן בשנת 2001 , אך החקירה השנייה, נושא החלטה זו, החלה נגדו בשנת 2006 . נמצא, כי מאז תחילת החקירה השניה ועד מתן ההחלטה לגבי תיק זה, חלפו כשש וחצי שנים", הוא כתב. "עיון בלוח הזמנים מעלה כי יש הסברים סבירים להתמשכות החקירה ולהתמשכות בדיקת התיק במשרדנו. ואולם עדיין, ב'מבחן התוצאה' - התוצאה רחוקה מלהיות רצויה. על כך אני מצר".

 

הוא אף הדגיש כי למרכיב זה לא היה חלק בשיקול דעתו בנושא ולהחלטתו. "משך הזמן, כשלעצמו, לא היווה שיקול בהחלטתי אם להגיש בתיק זה כתב אישום אם לאו. אולם לא יכולתי שלא להתייחס לנושא זה, ולו רק נוכח טענות רבות שנשמעו בציבור בדבר משך הזמן בו טופל התיק".

 

בסיום ההודעה, כתב וינשטיין כי ההחלטה לא מעידה על נחישותה של הפרקליטות להילחם בשחיתות השלטונית. "לנגד עיני הציבור עומדת 'השורה התחתונה' ותו לא. על כן, במקרה דוגמת זה שלפנינו, מתעורר באופן טבעי החשש בדבר מסר מוטעה העלול להתקבל בציבור, לפיו, כביכול, אין התביעה חדורה 'רוח קרב' במלחמתה בשחיתות. חשש זה מדיר שינה מעיני", הוא כתב. "ברם, חשש זה זר בתכלית למלאכת בחינת הראיות. הפסיקה ציוותה את התביעה הכללית כי

'מבחן הסיכוי הסביר להרשעה' ינחה את התובע בבחינת דיות הראיות. על סמך מבחן זה, ולאורו בלבד, בחנתי את הראיות שהונחו בפני בתיק זה".

 

גורמים בפרקליטות העריכו ביום ראשון כי ההחלטה של וינשטיין להעמיד את ליברמן לדין תחייב אותו להתפטר מתפקיד שר החוץ בעקבות החלטות קודמות של בית המשפט העליון. גורמים במשרד המשפטים אף אמרו כי אם ליברמן לא יתפטר בעצמו, ייתכן שבנושא תוגש עתירה לבג"ץ והיועץ המשפטי לממשלה ייאלץ לקבוע כי על שר החוץ להתפטר.