BETA

החצר האחורית של ישראל: למה החליטה המדינה לגרש את משפחת המשת"פים אחרי 20 שנים?

מדינת ישראל מפעילה בשטחים מערך של מודיעים ומשת"פים במטרה למנוע את הפיגוע הבא. אבל מה קורה לאנשים האלה אחרי שגמרו את תפקידם? פעמים רבות הם מופקרים לגורלם – המדינה לא מאפשרת להם להישאר בשטחה והם לא יכולים לחזור לשטחי הרשות, כיוון ששם מצפה להם מוות בטוח. זהו סיפורו של אחד מהם, פאהים אלעכל מחברון, שהמדינה מאיימת לגרש אותו ואת בניו מישראל לאחר 20 שנים בהם הם סייעו לשירות הביטחון

כבר כמעט עשרים שנה שפאהים אלעכל הוא רוח רפאים שמשייטת בתוך המערכת. תושב ארעי במדינה שלא ממש רוצה בו, אבל מכירה בכך שאם יחצה את הגבול אל המקום ממנו הגיע רוב הסיכויים שיירצח.


על גבם של אלפי אנשים כאלה, שמגרדים את התחתית מלמטה, בנתה מדינת ישראל את השליטה שלה בשטחי יהודה ושומרון ובעזה .קשה להעריך כמה משתפי פעולה פלשתינים גויסו לעבוד עם כוחות הביטחון מאז 1967 אבל הערכות זהירות מדברות על עשרות אלפים, נתון די מדהים בהינתן הסיכונים שמתלווים למקצוע.


משפחת אלעכל מחברון הייתה מוכרת כמשפחה של סייענים - אח אחד של פהים נרצח, האח השני הצליח להימלט לישראל אחרי שביתו הוצת ואילו דודו פעל כמדובב במתקני כליאה של השב"כ. השניים האחרונים קיבלו מעמד של סייענים מוכרים - פאהים נתקע באמצע. "אני לא יכול לעבוד בישראל כי אין לי היתר. אני לא אלך לגנוב, אז אני עובד. מקסימום יעצרו אותי", אומר פאהים.


הוא מספר שעזר לשב"כ למנוע פיגוע מתגלגל, נשלח לאתר כלי נשק ולהקליט חברים בחוליות טרור. הוא הפך לסייען סוג ב', כזה שלא מקבל מעמד אלא רק היתר שהיה בישראל דרך וועדת המאוימים. המדינה הסכימה שחייו בסכנה אך טענה שלא עזר מספיק כדי לקבל מעמד של סייען ומאז הוא חי בלימבו - תלוי בפיסת נייר קטנה אותה הוא נדרש לחדש בכל כמה חודשים.

 

 

 

פאהים אלעכל.
 

פאהים אלעכל. "לא יכול לעבוד בישראל כי אין לי היתר" (חדשות 10 - צילום מסך)

 

לאחרונה הגיע לפאהים ההיתר האחרון - יחד אתו הגיע מכתב שמבהיר שלא יגיעו נוספים. אלעכל ומשפחתו נדרשים לעזוב את ישראל לשטחים או למדינה שתסכים לקבל אותם - כך לשון המכתב. מה יקרה למשפחה שבכל חברון ידועה כמשתפת פעולה עם ישראל מזה עשרים שנה? לא צריך להתאמץ כדי לדמיין.


בניו של פאהים, סופיאן ומחמוד, בני עשרים ומשהו היום. מבחינת המדינה הם פשוט לא קיימים. היחיד שקיבל היתר להתגורר בישראל עד היום הוא האבא - הילדים, למרות שגדלו כאן כל חייהם, למרות שלמדו בבתי ספר בעיר, לא רשומים בשום מקום מלבד במסופי המשטרה.


כמו אביו לפניו הפך סופיאן למודיע משטרתי. הוא מספק להם מידע, הם עוזרים לו איפה שצריך. קציני מודיעין מסתובבים סביבו כבר שנים, כי בתוך שרשרת המזון המקומית, הוא החוליה החלשה ביותר והם יודעים בדיוק איפה ללחוץ.


לפני חצי שנה נמצאה גופתו של האח הבכור של משפחת אל עכל, מוחמד, תלויה בחדר המדרגות בכניסה לביתו. גם הוא, כמו אחיו ואביו לפניו, היה מודיע של המשטרה. גם הוא, כמו אחיו ואביו, לא קיבל אישור לעשות שום דבר אחר מלבד זה. אפילו לא אחרי מותו.