עדות מהתופת: "התחזיתי למתה במשך שעה בתיאטרון, שכבתי בדמם של זרים"

איזובל באודרי, בת 22 מדרום אפריקה, הגיעה להופעת הרוק באולם בטקלאן בפריז ביום שישי - ומצאה את עצמה מול היורים. "הם חגו סביבנו כמו נשרים, התמונות הללו ירדפו אותי כל ימי חיי", כתבה, "בהתחלה חשבנו שהיריות הן חלק מההופעה. זו לא היתה מתקפה - זה היה טבח"

כמו רבים אחרים, איזובל באודרי בת ה-22 הגיעה לאולם הבטקלאן בפריז ביום שישי האחרון לצפות בהופעה של להקת הרוק Eagles of Death Metal. בניגוד לרבים אחרים, היא יצאה בחיים מהמוקד העיקרי של מתקפת הטרור האכזרית של אנשי דאע"ש. בפוסט מצמרר שכתבה בעמוד הפייסבוק שלה לאחר מכן, היא שחזרה את דקות האימה.

 

באודרי, סטודנטית מאוניברסיטת קייפ טאון שבדרום אפריקה, פרסמה בפייסבוק את תמונתה של החולצה אותה לבשה להופעה, כשהיא מוכתמת בדם, והודתה לאנשים שחילצו אותה מהאולם.

 

"אתה אף פעם לא חושב שזה יקרה לך. זה היה פשוט ליל שישי בהופעת רוק, כולם היו שמחים, כולם רקדו וחייכו. כשקולות הירי התחילו, חשבנו בנאיביות שזה חלק מההופעה", סיפרה הצעירה, "זו לא היתה מתקפת טרור - זה היה טבח".

 

הטרוריסטים, אחת משלוש קבוצות של מחבלים שהתפרשה ברחבי פריז וסן דני, החלו לירות לכל עבר והרגו כ-100 אנשים, עד ששוטרים התפרצו למקום והצליחו לחסל את היורים.

 

 

ניצולים מהטבח באולם האירועים בטקלאן בפריז
 

ניצולים מהטבח באולם האירועים בטקלאן בפריז(רויטרס)

 

הסטודנטית המשיכה: "עשרות אנשים נורו מול עיניי. בריכות של דם מילאו את הרצפה. בכיים של אנשים מבוגרים, שאחזו בגופת חברותיהם המתות, פילחו את האולם הקטן. עתידם נהרס, משפחות נשברו, והכל ברגע אחד. המומה ובודדה, עשיתי את עצמי מתה למשך יותר משעה, שכבתי בין אנשים שראו את יקיריהם חסרי תנועה. החזקתי את נשימתי, ניסיתי לא לזוז, לא לבכות, לא לתת לאנשים הללו את הפחד שרצו לראות.

 

"הייתי ברת מזל לשרוד", כתבה באודרי, "אבל כל כך הרבה אנשים לא היו ברי מזל כמוני. אנשים שבאו מאותה סיבה כמוני, לעשות כיף בשישי בערב. העולם הזה אכזרי. התמונות הללו, של האנשים חגים סביבנו כמו נשרים, ירדפו אותי למשך שארית חיי. לא היתה להם שום התחשבות בחיי אדם. זה הרגיש לא אמיתי. בכל רגע ציפיתי שמישהו יגיד שזה סיוט. אבל כניצולה, אני יכולה לשפוך אור על הגיבורים".

 

איזובל המשיכה: "כשאני שוכבת ומתבוססת בדמם של אחרים, מחכה לכדור שיגדע את 22 שנות חיי הקצרים, דמיינתי כל פנים של אדם שאהבתי ולחשתי 'אני אוהבת אתכם'. תודה לכם - האדם ששם את חייו על הכף ושכב מעל ראשי כשמלמלתי, לזוג שמילות האהבה האחרונות שלהם זה לזו גרמו לי להמשיך ולהאמין שיש טוב בעולם, למשטרה שהצליחה להציל מאות, לזרים שאספו אותי מהרחוב וניחמו אותי במשך 45 דקות בהן הייתי בטוח שהגבר שאהבתי מת... לאשה שפתחה את דלתה לניצולים, לחבר שהציע לי מקום מחבוא ויצא לקנות לי בגדים כדי שלא אצטרך ללבוש את החולצה המוכתמת בדם - אתם גורמים לי להאמין שלעולם עדיין יש פוטנציאל להיות מקום טוב יותר".


בתמונה: זירת הטבח בבטקלאן

 

זירת הטבח באולם בטקלאן בפריז
 

זירת הטבח באולם בטקלאן בפריז(דיילי מירור)