BETA

23.10.2015

23:04

חומות בלי תקווה: מסע לארץ הטרור במזרח ירושלים

האש הגדולה פרצה במזרח ירושלים ומשם הכתה בכל הארץ. גלי השנאה עלו ושטפו אותה בפיגועים. בעיר שחוברה לה יחדיו הוצבו בטונדות ובפועל היא שבה להיות מחולקת. לאן מובילים המזרח ירושלמים, מה הצית את האש והאם בכלל אפשר לכבותה? צבי יחזקאלי ואלון בן דוד יצאו למסע נוסף בארץ הטרור, ומצאו עיר עם חומות אבל בלי תקווה

האינתיפאדה הזאת, או איך שלא נקרא לה, הקימה לתחייה את הקו הירוק בירושלים ויחד איתו עוד הרבה שדים רדומים.

קוביות בטון הוצבו בכניסה לכל הכפרים שישראל סיפחה לתוך העיר לפני 48 שנה וסימנו מחדש את הגבול הישן.

 

"רוב התושבים כאן מעדיפים לחיות בצד הישראלי, אבל חייבים להחליט. אי אפשר להמשיך לחיות כל הזמן באמצע. אנחנו חייבים להחזיר את החיים למסלול הרגיל שלהם", אומר ד"ר רמדאן דבש, יו"ר שכונת צור באהר.

 

אך רמדאן הוא נציג הדור הישן. אמנם לא מבוגר כל כך אך עדיין תהום פעורה בינו לבין הדור הצעיר - זה שמוביל היום את גל האירועים. אותם צעירים שנולדו בעיצומה של האינתיפאדה השנייה.

בג'בל מוכבר, הכפר שהוציא הכי הרבה מחבלים בשנתיים האחרונות, החלו השבוע להניח חומה ונבהלו. מה שנשאר בסוף זו חומה צנועה, רק 30 מטר, סמלית בלבד.

 

 

ג'בל מוכבר. המקום ממנו יצאו הכי הרבה מחבלים בשנתיים האחרונות
 

ג'בל מוכבר. המקום ממנו יצאו הכי הרבה מחבלים בשנתיים האחרונות(צילום מסך -)

 

"חבל שלא חסכו את הכסף. במקום לעשות את הכדר הזאת היו עושים בתי ספר, היו משקיעים. אם אתה עכשיו רואה כאן בחור צעיר שרואה את כל המחסומים האלה ששמים עליו, הראש שלו ישר הופך לראש של טרוריסט", אומר תושב האזור.

 

בין מדינת הילדים של מזרח ירושלים לבין מדינת ישראל יושבת המאפייה של נאסר. הוא בדיוק על קו התפר, בין הקוביות שסוגרות עכשיו את ג'בל מוכבר לבתים של ארמון הנציב. "אני מקבל כאפה מאבו מאזן, אני מקבל כאפה מנתניהו", הוא אומר. "אנחנו בנינו היינו עושים שלום בחמש דקות".

 

היו כאן גם הרבה שנים של הזנחה מצד ישראל. הדור הצעיר צופה בקנאה בשכנים ממערב העיר שחיים חיי שפע מודרניים וחוזר לכפר שלו שהוא בריבונות ישראלית, אבל נראה כמו כל כפר פלסטיני בגדה. ישראל בלעה אותם לתוכה. 350
אלף פלסטינים שקיבלו תעודת זהות כחולה ואין להם שום עניין ורצון להיות חלק ממדינת היהודים.