BETA

"עם אור ראשון התחיל הבלגן האמיתי. אני בעצמי לא יודע להפריד מה קרה ואיפה"

כשהחלה הלחימה, הם ידעו שזה רק עניין של זמן עד שיגיע הטלפון מהיחידה להתייצב בצו 8. שם הם ראו מקרוב את המוטיבציה, את הרעות, אבל גם את סימני השאלה כשפסקה האש. "לא נכון לומר שהפסדנו, אבל לא הייתי קורא לזה גם ניצחון", אומר אחד מהם, "ניצחון, מבחינתי, לשני הצדדים הוא שנגיע להסכם מדיני ונוכל לחיות פה בצורה נורמלית"

"אתה רואה בגדים פזורים בכל עבר, אופניים קטנות בצד. ושידה פתוחה עם גרביים. תחושה לא טובה, אבל זה עובד כשאתה מתחיל את העבודה. כשאתה יכול, אתה תלך. אין סיבה להיות שם, אף אחד לא רוצה להיות שם". כמו רבים אחרים, סמ"ר (מיל') טל מאירוביץ', מפקד צוות תשתיות בחטיבת גבעתי, נקרא בצו 8 להתייצב כדי לסייע לכוחות הלוחמים ברצועה. במשך שבועיים הוא וחבריו ישבו בתוך שטח עזה כדי להרוס את עשרות המנהרות שהתגלו. אחרי שהאש שכחה, הוא ולוחמים אחרים מספרים ממבט ראשון וללא תיווך מה קרה שם בתוך הרצועה.

 

ב-17 ביולי, עם רדת החשיכה ולאחר קריסת הפסקת אש נוספת, פתח צה"ל בשלב הקרקעי של מבצע "צוק איתן". על הכוונת: מנהרות הטרור של חמאס שכוונו לעבר הגבול עם ישראל. "אני זוכר שני חיילים, שני חיילי מת"ש, אני לא יודע מה, סופרים כל חייל שנכנס. וזהו, מתחילים ללכת. מסתתרים בתוך מטעים, מתקדמים הלאה ואנחנו מבינים שכל הכפר ממולכד", משחזר סמ"ר (מיל') אורי עטיה, חובש בחטיבת הצנחנים. "אני יושבת במסדרון האחורי של הטנק רגע לפני שאנחנו נכנסים לעזה. אני חושבת שהיה פחד טבעי. הרבה יותר אדרנלין ומוטיבציה. זה הרגע שהבנתי שאנחנו בפנים. פשוט יורים עלינו כל הזמן. אנחנו לא מוגנים משום דבר", מתארת סמ"ר (מיל') הדר לדרברג, פרמדיקית בגדוד חי"ר במילואים.

 

"זה איזשהו מעבר שהוא הרבה יותר חד מאשר כשאתה בסדיר וזו המציאות שאתה חי. הלילה הראשון הוא הכי קשה. אתה חוטף סתירה. זה חמאס אחר מזה שראיתי ב'עופרת יצוקה'", מוסיף סמ"ר (מיל') דרור מטות, סגן מ"פ סיור בגולני. "שג'אעיה נראית כמו כמו שכונה אזרחית רגילה, בפועל זה מוצב של חמאס לכל דבר. אמנם הבתים הם בתים מבחוץ, אבל המוצב מתוכנן בצורה טקטית ולא ראיתי אזרח אחד בכל זמן הלחימה".

 

 

הריסות בשכונת שג'אעיה.
 

הריסות בשכונת שג'אעיה. "לא ראיתי אזרח אחד"(רויטרס)

 

"פתאום כל החדר מלא בפצועים"

הוא ממשיך: "אנחנו עוד לפני שהספקנו להתמקם החלה ההיתקלות. בהתחלה זה התנהל בצורה חלקה, אפילו המג"ד אומר: "תקשיבו, חבר'ה, תענוג לשמוע אתכם בקשר, ושומעזיהוי מחבל בבית הזה ושם'. התנהל מצוין בקשר ופתאום הקערה מתהפכת". מאירוביץ' מתאר מה קרה בדרום הרצועה: "אנחנו שומעים פתאום צרור של ירי של קלאץ' נורה על הבית. ושנייה שקט. ואז עוד פעם ירי".

 

"קודם כל כל רצים ברחוב שמכל מקום יריות, אתה לא יודע איפה המחבלים. מאחת העמדות פתאום צעקו 'התקילו אותנו'. ופה אתה פתאום משנה לגמרי את כל מה שאתה מכיר, את כל מה שעברת עד עכשיו. פתאום זה אמיתי", מספר עטיה. "ואז אומרים לנו שיש עוד פצועים. אנחנו נכנסים לחדר השהייה הזה, איפה שאנחנו ישנים ואז מתחילים להכניס אלינו פצועים. נכנס פצוע ראשון על אלונקה, פצוע שני שניות אחריו, פצוע שלישי על הגב, ורביעי וחמישי ופתאום כל החדר מלא בפצועים".

 

מטות מתאר: "עם אור ראשון התחיל הבלגן האמיתי. הכל זה מסה של אירועים והכל קורה ביחד. אני בעצמי לא יודע להפריד מה קרה, איפה. זה מסה של אירועים פצועים והרוגים. זה משהו שמצטבר. אומרים לנו בקשר שיש שני פצעים ונכנס אלינו לנמ"ר בחור שסוחב את חבר שלו הפצוע. החבר שהיה עליו היה עם רסיס בעין וכדור בברך. השכבנו אותו על האלונקה. אנחנו שואלים איפה הפצוע השני והוא עונה 'אני הפצוע השני'. פתאום אתה קולט שיש לו שני כדורים בשוק".

 

 

פינוי פצועים מרצועת עזה במבצע
 

פינוי פצועים מרצועת עזה במבצע(רויטרס)

 

 

רס
 

רס"ן בניה שראל()

 

ואז הגיעה הפסקת האש ל-72 שעות, כשהלוחמים עוד בתוך הרצועה ולפניהם עוד השלמת משימת השמדת המנהרות. "רגע, אז מותר לירות? אז מתקדמים? אני מפוצץ את המנהרה? מה זה הפסקת אש? מה זה אומר? ברמת החייל, מותר לך או אסור לך? לא תמיד מקבלים תשובה. לא הרבה. ב-8 בבוקר פתאום שקט. שום ירי, שום טנק לא זז. כלים עומדים בשטח. את בניה זה תיסכל", מספר מאירוביץ' על מפקד סיירת גבעתי, בניה שראל, שנהרג בלחימה. "הוא לא הבין למה לא נכנסים עד רפיח ומתחילים להרוג קנים של מחבלים ותשתיות טרור".

 

מאירוביץ' חזר הביתה עם תמונות מהחזית, בהן נראה בניה מתדרך את פקודיו במהלך ימי הלחימה בדרום הרצועה. " צילמתי את זה בשביל גאווה והזדהות, שזה חבר שלנו שנהיה מפקד הסיירת. זה היה נטו בשבילו", הוא אומר. כשעה לאחר כניסת הפסקת האש, הוא משחזר, הגיעה הבשורה המרה: "ב-8:20 בערך מקבל טלפון מבניה, הוא אומר לי שכל הפסקת האש הזאת לא נראית לו ברורה. הוא מבקש ממני לנסות לברר כי הוא יודע שאני בחוץ, לברר מה קורה. זו הייתה השיחה האחרונה שדיברנו. שיחה נורא מוזרה. שמרתי אותה בסוד עד שדיברתי עם אבא של בניה. הוא אמר לי 'אני לא מרגיש טוב, יש לי תחושה רעה. אני מבקש שאם קורה לי משהו, תאמר לאבא שלי שידעתי'. ב-9 בוקר אני מקבל הודעה על היתקלות, אני טס לקדמית, שם הכל מתנקז ושומע את הבשורה".

 

כמה ימים אחר כך הושלמה המשימה וכוחות הקרקע של צה"ל יצאו משטח הרצועה במה שנראה אז כסיום הלחימה. אלא שאחרי שהוארכה הפסקת האש הזמנית, גם היא קרסה והאש חודשה בשני הצדדים. השבוע, הוכרז, הושגה הסכמה על הפסקת אש ארוכת טווח. "זו תחושה של פספוס, למה לא נותנים לנו להשלים את העבודה? באנו, היינו בפנים, רוצים שתשאירו אותנו כמה שצריכים. למה קראו לנו אם לא השלמנו את המשימה?", תוהה לדרברג. אך מטות טוען: "אין דבר כזה. ניצחון והפסד זה מושגים בתקשורת, זה לא קיים במציאות. הם חטפו מכה הרבה יותר קשה מאיתנו. לא נכון לומר שהפסדנו, אבל לא הייתי קורא לזה גם ניצחון. לטווח ארוך לא רואה הישג אמיתי. ניצחון, מבחינתי, לשני הצדדים הוא שנגיע להסכם מדיני ונוכל לחיות פה בצורה נורמלית. זה יהיה הניצחון".