BETA

15.04.2013

01:50

עודכן:

המלחמה שטלטלה את "חבורת הסלונים" של הרצליה

בשנות ה-70 הם היו החבורה הכי תוססת של הרצליה. מסיבות, בילויים וחברות אמת. אלא שאז הגיעה מלחמת יום כיפור, ו"חבורת הסלונים" איבדה את אחד מחבריה - בני נורי. מאז, שום דבר לא חזר להיות אותו הדבר. "חשבנו שאנחנו הפוגעים, לא הנפגעים", הם נזכרים בהלם שאחרי הבשורה המרה. "המלחמה נחתה עלינו משום מקום"

(11:50 דקות)

אחרי 40 שנה, השבוע התאחדה שוב "חבורת הסלונים" של הרצליה. בשנות ה-70 לא היה בעיר מי שלא הכיר אותם: חבורה מגובשת, תוססת, אף פעם לא נפרדים האחד מהשני, תמיד מבלים ביחד. עד שהגיעה מלחמת יום כיפור בשנת 1978.

 

אחד החברים בחבורה, בני נורי, נהרג במלחמה במסגרת תפקידו על הר החרמון. בני נורה על ידי חיילים סורים בזמן פעילות לילית, ולדברי חבריו, את ההודעה על מותו הם קיבלו זמן רב אחרי המלחמה. "הוא היה אדם כל כך צנוע, כל כך שקט. עדין ויפה", הם נזכרים בו בערגה.

 

המוות של בני טלטל את בני החבורה. בגיל 21, הם מעולם לא חוו מוות של אדם כה קרוב. לכך הצטרפה תחושת ההלם הכללי ששררה בארץ אחרי פרוץ המלחמה לה איש לא ציפה. "חיינו בתחושה שאנחנו הפוגעים, לא הנפגעים. ופתאום משום מקום באה המלחמה הזו, היה קשה להאמין", הם מתארים את הימים ההם.

 

אל מפגש האיחוד מצטרף גם הרצל, אחיו של בני ז"ל, שבוחר סיפור מיוחד כדי לתאר את בני: "הייתה פעם שהוא חזר מהצבא בשעה נורא מוקדמת. הוא לא רצה לדפוק בדלת ולהעיר אותנו, אז בבוקר אמא גילתה שהוא פשוט הלך לישון בחצר. זה היה בני".

 

זמן קצר לפני שנפל במלחמה, התחיל בני לצאת עם אילנה. "הוא היה מאוהב, התלהב אפילו", טוענים החברים. אחרי התלבטויות רבות, אותה אילנה מסכימה להיפגש עם הרצל. 40 שנה אחרי, היא מתגוררת באשדוד וכבר אמא לילד. הפגישה ביניהם מולידה לא מעט התרגשות ודמעות.

 

"כל חייל שהולך לנו, כל אחד גורם לי להיזכר בבני", מספרת אילנה. יש לי בן מקסים, בן 24, הוא ממש כמו שאתה זוכר בני. תמיד היו לו את העיניים הדולקות האלה, כמו פנסים. לא האמנתי שפתאום הוא איננו".