כשאלאור אזריה ירה, נתקע עוד כדור בחברה הישראלית המפולגת

לא שהמתיחות הפוליטית בארץ היתה זקוקה לעוד נקודת שפל, אבל כדור אחד שירה חובש פלוגתי בחטיבת כפיר הביא לשיא חדש את ההתבצרות של כל צד פוליטי בחפירותיו. יוסף ישראל על מותו של המושג "האמת היא איפשהו באמצע" • פרויקט סיכום שנה

פרויקט המגזין: צבא העם איבד את העם?

את הסרטון של אלאור אזריה יורה במחבל המנוטרל קיבלתי בזמן שירות מילואים. תפסתי קו בגוש עציון יחד עם חייליי, לא רחוק מזירת פיגוע הדקירה.

 

אני זוכר שראיתי את הסרטון כפי שהוא, נקי ובלי פרשנות, אני ועוד כמה קצינים וחיילים, מכל קצוות החברה הישראלית, דתיים, חילונים, שמאלנים וימנים. וכולם שאלו מיד: "איזה סיבה הייתה לו לירות בו?".


מאז עבר הרבה ביוב בנחל חברון, והירי במחבל הפך לסלע המחלוקת העיקרי בשנה האחרונה בין ימין ושמאל. למה? אין שום סיבה. הגדיר זאת נהדר שר הביטחון לשעבר, "חייל שסרח" - לא חייל גיבור, וגם לא חייל שרצח. לצערי לא כולם הבינו את זה, ומיד הפך אלאור אזריה לשני קצוות בסקאלת השיח הישראלי - החל מה"גיבור" ו"הילד של כולנו" בקצה הימני, ועד ל"רוצח" בחלק השמאלי. והאמת, איפה? כרגיל באמצע, בעיניי לפחות.

 

לכתבות נוספות בנושא

>> לפרויקט המגזין: האם "צבא העם" איבד את העם?

>> אזריה העיד: "מרגיש בגידה מצד המפקדים, זרקו אותי לכלבים"

 

בעיני רבים אזריה הוא כאמור סמל, לגבורה או לקלגסות, אבל בעיניי הוא סמל למשהו אחר - סמל לרדידות בשיח. להפרדה האוטמטית הזו בין ימין ושמאל, תוך התעלמות מעובדות וחוסר יכולת להפעיל את ההיגיון הבריא ולחשוב. אם תחשבו על זה, בשנה האחרונה כל כך הרבה נושאים הפכו למוקד מחלוקת בין ימין ושמאל - באופן אוטומטי.

 

לכתבות נוספות בפרויקט

>> העולים החדשים שהגיעו מצרפת בעקבות גל הפיגועים

>> השנה בה האינתיפאדה חזרה - ועשרות שילמו בחייהם

>> החייל האלמוני שחשף את הקוטביות של החברה הישראלית

 

רוצים עוד דוגמאות? בבקשה: מתווה הגז. אני יכול לספור על יד אחת את אנשי הימין שיצאו כנגד המתווה, או אנשי שמאל שתמכו בו. האם יש קשר בין העמדות המדיניות של אדם לבין האג'נדה הכלכלית שבה הוא מאמין? לא. עוד אחת? המסתננים. השיח האוטומטי אומר שאם אני מתנגד למדינה פלסטינית, אזי אני גם חושב שצריך לסלק מפה את רוב האזרחים הזרים שהגיעו לפה, וכן להיפך. אפילו מאבקם של יוצאי אתיופיה נכנס לתבניות האלו מאיזשהי סיבה לא ברורה.

 

בעיניי השבטיות הזו, לא רק על רקע אוריינטציה פוליטית אלא גם דתית, עדתית, מגדרית, היא הרעה החולה שלנו. השיח ללא ספק הפך להיות אלים מכל הכיוונים, ובנוסף גם רב גוני ומשעמם. אפשר ממש לנסח את הציוץ הבא בטוויטר של כל אחד על כל נושא, בין אם הוא ח"כ, איש תקשורת או כל מוביל דעה אחר.

 

אני מאחל לנו שבשנת התשע"ז נצליח לצאת מהתבניות הללו, להסכים על מה שכן ולהתווכח על מה שלא - אבל לפני כן, לחשוב.