מדוע תושבי עוטף עזה הפסיקו להשתמש במיגוניות בזמן התרעת אמת?

מיגוניות בעוטף עזה כבר הצילו חיים בעבר, אבל תושבים רבים מעדיפים גם במקרה של התרעת אמת לשכב על הרצפה או לתפוס מחסה במקום אחר ולא להיכנס אליהן המיגוניות הצמודות לתחנות האוטובוס הפכו לפחי אשפה גדולים המדיפים צחנה והרשויות מגלגלות את האחריות זֹו על זו

כיצד נראה מקום שאמור לשמש מחסה בזמן התקפת רקטות על עוטף עזה? כנראה שלא כמו המיגוניות שהפכו לפחי זבל. כך זה נראה כעת: צרכים על הרצפה, ערמות אשפה וצחנה שלא מאפשרת שהייה של יותר מכמה שניות במקום.

 

המיגוניות האלה הממוקמות סמוך לתחנות האוטובוס על כבישי העוטף, הן תוצאה של הפקת לקחים ממבצע צוק איתן. היום בניגוד לעבר כבר יש מקום להתמגן בו גם בדרך מהיישובים בעוטף לבתי הספר האזורים, אבל עכשיו כמעט בלתי אפשרי להיכנס אליהן.

 

>> כתבות נוספות בחדשות 10:

בשבוע הבא: יושבת קו הרכבת בין תל אביב לחיפה

נפילת מגדלי התאומים: האירוע ששינה את פני התקשורת בעולם

ביקורת באופוזיציה על "סרטון ההסברה" של נתניהו: "בונה מציאות מדומיינת"

 

מאז שהמיגוניות הללו הונחו כאן, איש כנראה לא טרח לנקות אותן. תושבים רבים מעדיפים לשכב על הרצפה בחוץ, גם בזמן התרעת אמת ולקחת את הסיכון על חייהם. חיים צור, תושב עוטף עזה אמר לחדשות 10: "בחיים לא הייתי נכנס למיגונית, אתה יכול לקבל שם מחלות בפנים".

 

הרשויות ניסו להלחם בתופעה וקבעו את השלט הזה שעליו הכיתוב: ״חבר יקר, מיגונית זאת אינה שירותים. לידיעתך המקום מצולם, העבריין ייענש״. מסתבר שגם זה לא עזר והמיגוניות נשארו "בזבל".

 

הרשויות מגלגלות את האחריות זו על זו. במועצה האזורית שער הנגב טוענים כי האחריות היא של חברת נתיבי ישראל, האחראית על תחנות האוטובוס וכי ליפנים משורת הדין ו-למען התושבים הם היקצו תקציב מוגבל שמאפשר ניקיון חלקי.

 

בנתיבי ישראל הטילו את האחריות על משרד הביטחון שטוענים כי המיגוניות הוצבו לבקשת הרשויות המקומיות ולצורכי התושבים, ובאחריותן לדאוג לתחזוקה שלהן כמו כל שירות אחר שהן מעניקות לתושבים. בינתיים אף אחד לא מטפל בהזנחה הנוראית של המיגוניות.

 

אז מה עושים אם אף אחד לא רוצה לנקות? בשדרות לדוגמא הותקנו דלתות ננעלות שנפתחות רק כשהתראת צבע אדום מופעלת, בשאר הזמן המיגונית נעולה ולא פחות חשוב - נקייה מאוד.