האוניברסיטה של החיים: "ללמוד בחו"ל? צריך יותר אומץ כדי להישאר בארץ"

עשרות המכללות בישראל הכשירו מאות אלפי בוגרים עם תארים אקדמיים, אבל אלה מתחרים רק על כעשרת אלפים משרות השנה • סטודנטים רבים בוחרים לעבור ללמוד ולעבוד בחו"ל, כדי להעניק לעצמם יתרון, אבל חוזרים הביתה אל שוקת שבורה ושוק בעייתי • כתבה שנייה בסדרתו של אבי עמית

יותר ויותר סטודנטים ישראלים מעדיפים את הסילבוס שלהם בשפה זרה, והחוויה התרבותית אינה הסיבה היחידה. בעקבות ריבוי המכללות בישראל, שמציעות לכולם להיות עורכי דין או רואי חשבון ומכשירות מאות אלפי בוגרים, נוצרה בועה: מתוך 66 אלף משרות פנויות השנה במשק, רק כעשרת אלפים היו מיועדות לאקדמאים.

 

הכתבה הראשונה בסדרה: איך מגיעים עם תואר שני לדוכן סמבוסק?


"אנשים שמעו שאני הולכת ללמוד בחו"ל, ועוד בסין, ואמרו לי, איזה אומץ!", מספרת ג'ני קמבור מנתניה, בת 21, שעברה לשנגחאי. "אני רוצה ללמוד מינהל עסקים בינלאומי, וחשבתי להתחיל בסינית, מכיוון שבעולם כל כך תחרותי כבר לא מספיק להיות אסרטיבי וללמוד אנגלית ברמה טובה. רציתי לצאת מאיזור הנוחות שלי, וכל יום אני לומדת כאן משהו אחר".

 

"דרוש אומץ יותר גדול להישאר בארץ", ממשיכה ג'ני, "מתוך ידיעה שעוד 4-5 שנים כשאסיים תואר אני עלולה למצוא את עצמי מובטלת, בלי פרספקטיבה ובלי כלום". ד"ר זאב רותם, מומחה לאסטרטגיה בתחומי ההשכלה הגבוהה, מסכים איתה: "לחלק גדול מהאנשים שלומדים כיום מינהל עסקים וראיית חשבון, למשל, לא תהיה עבודה. האנשים האלה יפגשו שוק עבודה מאוד בעייתי".

 

דעה: המדינה חייבת לדאוג לתעסוקת אקדמאים, לפני שיהיה מאוחר


קחו למשל את אורון לוי. בגיל 21 הוא קיבל מלגת ספורט, נסע ללמוד בארצות הברית, והתקבל בהמשך לעבודה בחברת היי-טק גדולה במנהטן. מאז הוא חזר לארץ, לא מוצא משרה בתחום, לא מוכן להתפשר על משכורת רעב, והוא מצא את עצמו כמתקן מכסחות דשא. "אני שולח כל יום 10-12 משרות, דרך כל אתר אפשרי. רק תנו לי משהו, ואני שם".