BETA

31.10.2011

23:15

עודכן:

מפקד הטנק שהיה עד לחטיפת שליט: "ההחלטה לא לירות הייתה שווה את זה"

שאול טחנאי הוא האיש שיכול היה למנוע את חטיפתו של גלעד שליט. טחנאי פיקד על הטנק שזיהה את החטיפה, ביקש להפעיל נוהל חניבעל אך לא קיבל אישור לירות. עכשיו בסרט חדש הוא מספר על מה שעבר עליו מאז: "זה היה מצב של להפסיד או להפסיד"

(4:45 דקות)

במשך שנים שמר שאול טחנאי את הסיפור בבטן. רק משפחתו וחבריו מהפלוגה ידעו למה הוא מתייסר. לפני שנתיים החליט אחד החברים בגדוד לשכנע אותו לספר למצלמה על הדילמה הבלתי אפשרית שעמד מולה בבוקר ה-25 ביוני 2006, כשראה את חוטפיו של גלעד שליט דרך כוונת הטנק שלו, גוררים את גלעד לעזה.

 

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של חדשות 10 »

 

פקודת חניבעל בצה"ל אומרת שבמקרה כזה יש לעשות הכל כדי למנוע חטיפה, כולל לפגוע בחייל החטוף. שאול התלבט ולא ירה. "אני חושב שהפקודה הזאת היא איומה. מי שמעמיד חיילים שלו בסיטואציה כזאת יהיה לו קשה מאוד לצפות שהם גם יעמדו בפקודה הזו. אתה בעצם אומר לו: 'או שאני גומר לחבר שלי את החיים או שאני גומר לי את החיים'".

 

החיים של טחנאי מתחלקים ללפני ואחרי. הוא כבר היה מפקד טנק מנוסה אבל שום דבר ממה שלמד עד אז לא הכין אותו לבוקר הזה. הטנק של שאול היה בעמדה סמוכה לטנק של גלעד שליט ב-5:00, כאשר החלה המתקפה של המחבלים. בשלב זה, כל העמדות באזור סופגות אש ואיש לא הבין שחייל נחטף מתוך הטנק של גלעד.

 

"אני זוכר שתוך כמה שניות זיהינו דמויות עם קסדות, אפודים ונשק. הם נראו חיילים. עלינו מול הסמ"פ של הגזרה וביקשנו ממנו אישור לירי", נזכר טחנאי. "ביקשתי את הפקודה לירי במשך ארבע-חמש דקות, וברגע שאמרו לי 'לא' לא יכולתי לקחת את החוק לידיים". תחילה, שאול לא היה בטוח, כמו רבים אחרים, כי מדובר בחטיפה. שאול לא ירה, וראה את הדמויות מתרחקות לתוך עזה. רק מאוחר יותר בתחקיר הבין שהוא היה האיש היחיד שיכול היה למנוע את החטיפה.

 

רק שלוש שנים לאחר החטיפה, העז שאול לכתוב את הדברים במכתב לנעם ואביבה שליט. הוא רצה לספר להם את הסיפור, אך הם לא רצו לשמוע. "תמיד הייתה לי הרגשה של פספוס באירוע הזה", אומר טחנאי בסרט חדש בנושא. "זה מצב של להפסיד או להפסיד. בשני המקרים אתה מפסיד בקטע הזה. מן הסתם, אם הייתי הורג את המחבלים האלה ואיתם את גלעד אז היה לי מאוד חבל על גלעד, והייתי מרגיש קשה יותר ממה שאני מרגיש היום, אבל מבחינת האירוע הזה הייתי יודע שעשיתי הכל".

 

חמש וחצי שנים הוא עקב אחרי המאמצים לשחרור גלעד, ממתין לאות שהוא עשה את הדבר הנכון. כל חברי צוות הטנק שלו המשיכו בחייהם אך שאול נשאר באותו בוקר ובהחלטה שלו. לפני שבועיים שוחרר גלעד והגיע למעשה הסוף של הסרט. גם לשאול היה קשה לתאר את התחושה של לראות את גלעד חוזר חי הביתה, על רגליו. "כשאני מסתכל חמש שנים אחורה, אני מאמין שההחלטה לא לירות הייתה שווה את זה. אם לא היינו מגיעים ליום הזה, אני לא יודע איך הייתי מתמודד עם התוצאות".