BETA

19.07.2011

00:19

עודכן:

אנשי ציבור באור הכותרות השליליות

אישי ציבור רבים שזוכו בבית המשפט ממשיכים לשאת את אות הקלון שהדביקה להם העיתונות. מיקי רוזנטל יוצא למלחמה על שמם הטוב של מי שנתפסים כגנבים או אנסים על לא עוול בכפם. והפעם: גלנט, בר-לב, קהלני וראשי הרשויות המקומיות • כתבה שנייה בסדרה

(10:50 דקות)

בשנים האחרונות נחקרו בישראל ארבעה מתוך חמישה ראשי ממשלה. רק אחד מהם הואשם. גם לא מעט שרים בילו בחדרי חקירות. חלקם אף הורשע. אבל אסור לשכוח - רוב החקירות נגד אנשי ציבור מסתיימות בלא כלום - כמו במקרה של אביגדור קהלני, בזיכוי מוחלט.

 

את המחיר איש הציבור ישלם בדרך כלל מיד. לא פעם, ההרשעה התקשורתית מייתרת אפילו את בית המשפט. מקרה נוסף הוא המקרה של אורי בר-לב שהיה מועמד מוביל לתפקיד מפכ"ל המשטרה. כשהגיע המירוץ לישורת האחרונה, התלוננה נגדו אורלי אינס על הטרדה.

 

המחלקה לחקירות שוטרים חטאה והחטיאה. באחת ההודעות לעיתונות, היא טענה: "יש ראיות להעמיד לדין את בר-לב בגין הטרדה מינית". בהודעה נוספת הודיעה מח"ש כי הוגשה נגד בר-לב תלונה על אונס. בעיתונות זה הפך לאונס כמעט בלי הסתייגות. בר-לב פרש מהמירוץ למרות שלא הורשע מעולם.

 

לבער שחיתות זה חשוב, אלא שלעתים יש מי שמנצל זאת לרעה. ברשויות המקומיות זו הפכה להיות שיטה. נגד כל ראש עיר שני במדינת ישראל מונחת תלונה במשטרה. רובן מסתיימות בכלום: אלי מויאל בשדרות, דוד בונפלד בבאר שבע, צבי צילקר באשדוד, יונה יהב בחיפה, מרים פיירברג בנתניה, נסים מלכה בקרית שמונה, משה סיני בראש העין ואחרים.

 

רפי הוכמן שימש 10 שנים כראש העיר אילת. תלונת שווא אחת קטעה לו את הקריירה. אופי הסיקור העיתונאי קובע במידה רבה את הדימוי שנותר מהפרשה, וכמו במקרה זה - בלי קשר לעובדות הממשיות. הוכמן זוכה אחרי משפט ממושך. אבל למי זה אכפת? תפקודם של ראשי רשויות הנמצאים תחת חקירה נפגע, והתושבים משלמים את המחיר.

 

מקרה נוסף הוא של יואב גלנט, שהיה מועמד משמעותי לרמטכ"לות, אלא שאז פורסם תחקיר עיתונאי שחשף פלישה שלו לקרקע ציבורית שנתיים קודם לכן. גלנט לא הועמד לדין על מעשיו, אך מחול השדים התקשורתי גרם לממשלה לסגת ממינויו לתפקיד. יש לציין כי על שולחן הכנסת מונח חוק, שלפיו ייאסר פרסום שמו של אדם במשך 48 שעות כדי שהמשטרה תוכל לבדוק אם מדובר בחשדות רציניים וכדי שהחשוד יוכל לבקש איסור פרסום של זהותו.

 

תגובת משרד המשפטים לגבי פרשת בר-לב: "במהלך החקירה הוטל איפול תקשורתי מוחלט על ידי המחלקה לחקירות שוטרים והראיה לכך היא שהחשוד והתקשורת הופתעו בכל הקשור למתלוננת השנייה. היו מקרים שבהם פורסמו ציטוטים ואמירות שלא היו ולא נבראו אך הוצגו בכזב כאילו הם באים מפי גורמי המחלקה לחקירות שוטרים בעוד שמופרכותם הוכחה מאוחר יותר".

 

תגובת המשטרה: "משטרת ישראל מקפידה על קיומן של הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע לאיסור פרסום חומרי חקירה תוך סירוב לבקשות אמצעי התקשורת להתלוות למעצרים וחיפושים. המשטרה מעדכנת את הציבור בדבר פעולותיה תוך איזון בין זכותו של הנחקר לפרטיות לבין זכות הציבור לדעת. מקרים שבהם ההתנהלות התקשורתית חרגה מההנחיות יטופלו במישור המשמעתי".

 

הכתם שנשאר - כל הכתבות »

בחנו את עצמכם - האם אתם מכתימים חפים מפשע? »