BETA

10.10.2015

22:05

עודכן:

הדרך להסלמה: איך הפך הר הבית לקונצנזוס שמאיים להבעיר את האזור?

במשך שנים רבות נחשב האיום לשינוי הסטטוס-קוו במסגד אל-אקצה לדגל אדום מול עיני העולם המוסלמי כולו. למרות הניסיונות של ראש הממשלה להרגיע את השטח הבוער, יצא ינון מילס לבדוק כיצד הפכה הנוכחית היהודית על הר הבית מרעיון דחוי שדובר בפי קומץ קטן, לשיח לגיטימי במפלגת השלטון. יצחק כהן מש"ס מזהיר: "זה הדבר היחיד שיכול לאחד 1.3 מיליארד מוסלמים"

גרשון סולומון, שייסד את תנועת "נאמני הר הבית", מסתכל על אירועי הימים האחרונים ומרגיש שרשם ניצחון קטן. "47 שנים אחרי תחילת המאבק שלנו, הוא מתקרב סוף סוף להגשמתו", מכריז סולומון ונזכר איך "כשהתחלנו היינו בסך הכל קול קורא במדבר". המאבק עליו הוא מדבר הוא כמובן זה על עליית יהודים להר הבית, נושא שלפחות על פי הרשתות החברתיות הוציא מוסלמים ברחבי הארץ לבצע עשרות פיגועים בימים האחרונים, בדרך למתיחות שיא שמאיימת להבעיר את הגזרה.

 

144 הדונמים של הר הבית היו מאז ומתמיד פוטנציאל נפיץ במיוחד. כך נראים פני הדברים כשמדובר במקום השלישי בקדושתו עבור המוסלמים והקדוש ביותר ליהדות. מאז חורבן בית המקדש, לא ברור היה היכן הוא היה ממוקם ולכן גדולי ההלכה אסרו במשך דורות על כניסת יהודים לרחבת ההר. "זה היה קונצנזוס שלילי אצל כל גדולי התורה במאה ה-20", מסביר חוקר הדת תומר פרסיקו, עמית מחקר במכון "שלום הרטמן", "להר הבית לא עולים יהודים".

 

המלחמה ששינתה הכל

 

ב-20 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, שאלת הר הבית כלל לא עלתה נוכח האיסור ההלכתי המחמיר. אלא ששישה ימים מכריעים ביוני 1967 ישנו את פני הארץ: ביחד עם שחרור הכותל במלחמה הזכורה, הגיע גם ההר כולו - ואיתו חבית גדולה של חומר נפץ. הרב הצבאי הראשי דאז, נישא על כנפי אופורית הניצחון, עלה עם תלמידיו אל ההר.

 

"הייתה אז התרגשות, הרבה אופטימיות ותקוות", נזכר מנחם הכהן, ששימש אז עוזרו של הרב גורן. "כשעלינו, הרב אמר: 'בדין כיבוש מותר'. הייתה התרגשות משיחית, הרגשה שהנה, הגיעה גאולת העם היהודי והתגשם חלום של אלפיים שנים". כמעט 50 שנים אחרי, הוא כבר מסתכל על הדברים אחרת: "היום אני קצת מהרהר ולא שלם עם אותם הימים. הייתי אז הזוי".

 

תפילות הרב גורן ותלמידיו על הר הבית היו האחרונות למשך תקופה ארוכה. חודשים אחרי מלחמת ששת הימים, התגבשו הבנות עם ירדן והווקף, לפיהן יהודים יוכלו לבקר ברחבת הר הבית - אך יימנעו מלהתפלל בה. כך נראה היום הסטטוס-קוו: פעמיים ביום מותרת הכניסה לרחבת הר הבית ללא מוסלמים, שנכנסים אליו דרך שער המוגרבים. המאבטחים בכניסה לוקחים מהם כל סממן דתי באשר הוא - החל מספר תנ"ך ועד צלב. גם אם הכללים לא כתובים עד היום, הפרה שלהם מובילה מיד להתערבות משטרתית ולמעצר.

 

 

יהודי נעצר על הר הבית בעקבות תפילה. הכללים מעולם לא נכתבו
 

יהודי נעצר על הר הבית בעקבות תפילה. הכללים מעולם לא נכתבו(חדשות 10)

 

בין אריק שרון למשה פייגלין

הרעיון של בניין בית המקדש השלישי אמנם זכה במרוצת השנים ליחס מזלזל, אבל לאיום הטמון בו התייחסה מערכת הביטחון ברצינות גמורה. אלא שכיום, המצב כבר שונה לחלוטין: מעמדה קיצונית, הפך עניין הר הבית לקונצנזוס כמעט מוחלט בציונות הדתית. לדברי פרסיקו, נקודת הציון נמצאת ב-1996 - אז מוציא לראשונה ועד רבני יש"ע פסק הלכה שמתיר לעלות אל ההר. "הרבנים האלה חששו מאוד מתהליך אוסלו", מסביר פרסיקו, "וגם מהסכנה שהוא היווה מבחינתם לשליטה הישראלית בהר הבית".

 

בתחילת שנות ה-2000 היה זה איש אחד ושני אירועים, בהפרש של 5 שנים האחד מהשני, שבלי לדעת יסמנו את הכיוון החדש לציונות הדתית. אריאל שרון, שעלה לרחבת ההר כיו"ר האופוזיציה, הוביל בקיץ 2005 את תכנית ההתנתקות מעזה כראש ממשלה. שניהם היו משמעותיים בשינוי התפיסה סביב הר הבית.

 

היום כבר ניתן להכריז שלגרשון סולומון יש ניצחון אחד - הדרישה לתפילת יהודים בהר הבית חלחלה בשנים האחרונות עמוק לתוך הימין ואל מרכז מפלגת השלטון. יולי אדלשטיין, ציפי חוטובלי, משה פייגלין ומירי רגב הם רק חלק מרשימה של אנשי ליכוד שמעלים את הנושא בגלוי, חלקם גם עולים אל ההר מדי פעם בפעם.

 

 

ח"כ משה פייגלין. "סדרו לו גלות באי בודד"
 

ח"כ משה פייגלין. "סדרו לו גלות באי בודד"(רויטרס)

 

אז מה יקרה אם תחליט כיום ממשלה ישראלית להתיר באופן רשמי תפילה של יהודים על הר הבית? ליצחק כהן, סגן שר האוצר מרשימת ש"ס, יש תחזית קודרת במיוחד: "זה הדבר היחיד שיכול לאחד את 1.3 המוסלמים ברחבי העולם נגד ישראל".

 

כבר שנים רבות נמנעות הממשלות לדורותיהן מלהתוות מדיניות רשמית ומבוססת בנושא הר הבית. גם אם בשטח הסטטוס-קוו נשמר, מספיקה שמועה, הסתה או התבטאות של נבחר ציבור כדי להתסיס את השטח ולשכנע מוסלמים רבים שישראל זוממת לפגוע במסגד אל-אקצה. את התוצאה הכואבת חווה מדינת ישראל בשבוע האחרון.