"לא בבית ספרנו": איפה מקבלים ילדינו את החינוך הטוב בארץ?

על אף שמדובר בנקודת פתיחה קריטית לחיי הצעירים, מערכת החינוך ממשיכה להעצים את הפערים בין תלמידי מרכז הארץ והפריפריה. למה בתל אביב משקיעים בכל תלמיד 8,500 ש"ח ובירושלים רק 2,300? ולמה אנחנו לא רואים פתרון באופק?

כבר שנים שמדברים על הפערים ההולכים וגדלים במערכת החינוך, בין התלמידים במרכז הארץ לתלמידים שנמצאים בפריפריה. על אף שמדובר בנקודת פתיחה קריטית לחיים, מערכת החינוך הישראלית הפכה בשנים האחרונות ללא שיוויונית להחריד והפתרון כלל לא נראה באופק.

 

הפרק הראשון בסדרה "לא בבית ספרנו"

בנתיים, מדינת ישראל ומשרד החינוך לא מספקים תכנית מקיפה שתביא איתה פתרון לטווח הארוך, שלא לדבר על הקצר - פשטני ככל שזה ישמע הדבר הברור היחיד שצריך לקרות הוא לתת יותר לחלשים, ופחות לחזקים.

 

אייל קידר, המנהל את בית הספר היסודי מ"א תמר במועצה האזורית תמר שבדרום, מודה כי העובדה שבכיתה לומדים רק 13 ילדים מאפשרת למורים לתת דגש ומענה לכל ילד וילד.

 

כל תלמיד בישראל מתוקצב על ידי משרד החינוך ב-560 שקלים בשנה ועל הסכום הזה מוסיפות הרשויות המקומיות לפי יכולתן והפערים כאמור - כמעט בלתי נתפסים.

 

ראש פינה משקיעה בכל תלמיד 20,000 ש"ח. בתל אביב מנגד משקיעים בכל תלמיד 8,500 ש"ח בשנה, וזה כמעט פי שניים מבחיפה - 4,600 ש"ח. בירושלים יקבל כל תלמיד רק 2,300 ש"ח ובלוד 1,300 ש"ח בלבד.

לחצו כאן למספרים המלאים.