BETA

01.11.2014

21:30

עד כמה הרגלי הצריכה שלנו עולים לנו ביוקר?

יוקר המחייה בישראל היא בעיה שמסרבת לרדת מסדר היום הציבורי ושרידי מחאת המילקי הצטרפו לקריאות הממונה על ההגבלים העיסקיים לחרם צרכנים על מוצרים יקרים מדי. מה היא האחריות שלנו הצרכנים ומדוע אנחנו מאפשרים את המשך קיומה של השיטה שמאפשרת את העושק? כך הפך הצרכן הישראלי לפראייר האולטימטיבי

הממונה על ההגבלים העסקיים, פרופ' דיוויד גילה, קרא השבוע לחרם צרכנים בדיון שקיימה ועדת הכספים של הכנסת על יוקר המחיה בפתח מושב החורף של הכנסת.

 

גילה הטיל את האחריות על יוקר המחיה גם על הציבור עצמו, ואמר כי חלק גדול מהבעיה היא שהצרכנים פשוט מוכנים לשלם מחירים אסטרונומים ובכך מאפשרים את המשך קיומה של השיטה שמאפשרת את העושק. הוא אמר כי רשות ההגבלים העסקיים מנסה להיאבק בכשלים, אך ללא עזרת הצרכנים, יהיה בלתי אפשרי לשנות בישראל דבר. אז איך זה קרה, איך הפך הצרכן הישראל להיות הפראייר האולטימטיבי? הסיבות רבות מדי.

 

כמעט 30 שנה עברו מאז חתך דוד עזריאלי המנוח את הסרט שחנך את קניון איילון, והחדיר לשפה העברית את המונח "קניון" ללקסיקון. מאז ועד היום, קניון איילון הוא אחד המבוקשים במדינה. כל מטר שם שווה זהב. או ליתר דיוק - 30,000 ש"ח, שזה למעשה הרווח השנתי על כל מטר רבוע שגוזרת קבוצת עזריאלי.

 

"העניין הזה של קניון כתרבות פנאי תמיד יוביל אותנו לצרכנות במקום התנהלות חכמה בעולם", טוענת אורית קלייר ארזי, פסיכולוגית חברתית. קרוב ל-200 קניונים יש בישראל, ורק בתקופה הקרובה אמורים להיפתח 40 נוספים. "דיוטי מוטי" היא רשת חנויות אופנה שפועלת בדרום כבר חמש שנים.

 

מחיר פריט ממוצע אצלה נע סביב ה-40 שקלים. אלא שבמצב השוק היום, ל"דיוטי מוטי" אין בכלל כניסה למסיבה הגדולה על הכיס שלנו. "אני משלם שכירות גבוהה, בין 70 ל-75 אלף ש"ח בחודש, אבל בקניון הייתי צריך לשלם 250 אלף ש"ח בחודש", אומר הבעלים.

 

אז מדוע במדינה בה יש כל כך הרבה קניונים, אין תחרות על לבם של העסקים. מדוע אין מי שמציע שכירות במחירים שפויים? התשובה פשוטה. עולם הקניונים מורכב משלוש קבוצות גדולות ששולטות בתחום - עזריאלי, האחים עופר וגזית גלוב.

 

כשקבוצת עזריאלי מדווחת על רווחים בגובה 700 מיליון שקלים, האחים עופר על כחצי מיליארד וגזית גלוב מגרדת את המיליארד שקל בשנה, מדוע בכלל צריך לדבר על תחרות? פרופ' טל שביט, מומחה לכלכלה התנהגותית, התייחס לקנייה באמצעות כרטיס אשראי, ואמר כי מדובר ב"תשלום מאוד פסיכולוגי כי זה לא כסף שיוצא מהכיס שלך וגורם לנו להרגיש שזה כסף שלנו".

 

הכל מתחיל ונגמר שם. מעבר לפעולת הגיהוץ הפשוטה הזאת יש מערך שלם של אינטרסים, מלחמות חורמה ובעיקר הרבה מאוד כסף. בין אחוז לשלושה מכל עסקה שאנחנו עושים בכרטיס האשראי עוברים לחברות האשראי וגם כאן התחרות פשוט לא קיימת.

 

בישראל פועלות שלוש חברות של כרטיסי אשראי בבעלותם של שלושת ענקי הבנקאות. גם כאן הממונה על ההגבלים העסקיים ניסה לדחוף תחרות בכוח אבל אז גילה שמערכת הסליקה, אותה טכנולוגיה באמצעותה גובים את הכספים, היא מנגנון סגור לחברות חדשות.

 

תהיתם מי הם הבעלים של חברת הסליקה? "הבנקים שולטים בחברה ששולטת במערכת המחשוב שחברת כרטיסי האשראי חייבת להתחבר אליה כדי להיכנס לשוק ואנחנו מצאנו שמערכת המחשוב הזאת היא תפורה למידות של חברות כרטיסי האשראי הקיימות", אומר דיוויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים.

 

עשרות מחקרים מצביעים על כך שכרטיסי אשראי מעודדים רכישה אימפולסיבית, גורמים לנו לאבד מעקב ומגדילים את סך ההוצאות. ואם יש משהו שהבנק שלנו אוהב במיוחד, זה לשמוע שאתם שוב במינוס.