למה לא קמות ענקיות הייטק בישראל?

בישראל נפתחות מדי שנה מאות חברות סטארט-אפ. רובן נכשלות, אך גם אלו שמצליחות לרוב נרכשות בשלב מוקדם, עוד לפני שהספיקו לצמוח למימדים מרשימים. מצד אחד היזמים חוששים, וגם המשקיעים לא ממהרים לשים כסף. "אנשים מעדיפים הרבה פעמים צאת לאקזיט גם בשלב מוקדם מאשר להתמודד עם קשיי היומיום" • מחשב מסלול מחדש: כתבה שלישית בסדרה

שדרות רוטשילד הפכו לרחוב הסטרטאפים המקומי. בכל בניין עוד חברה קטנה, בכל המשרדים חולמים כולם על האקזיט שבוא יבוא. כולם נמצאים במרדף בלתי פוסק אחרי האקזיט. "אני יזם שמגיע מתוך רעב. יש כאלה שמגיעים מתוך אמביציה. הכסף הוא בהחלט מטרה", אומר ישי גרין. "לא אולי, יהיה. בשביל זה אנחנו עושים את זה. סטארטאפ זה עסק".

 

בישראל, רוב היזמים רצים אל האקזיט. ב-2013 84% מהעסקאות בהייטק היו של מיזוג ורכישה. "אנשים מעדיפים הרבה פעמים צאת לאקזיט גם בשלב מוקדם מאשר להתמודד עם קשיי היומיום והסיכון של להקים חברה גדולה. הרבה פעמים יש בזה גם הרבה סיכויים", מסביר זאבי ברגמן, מנכ"ל "נייס מערכות". "אקזיטים יש קונוטציה גם שלילית וגם חיובית מדי. חיובית מדי כי נוצרה איזושהי תרבות אקזיטים, גלוריפיקציה של האקזיט", מרחיב אדן שוחט, שותף ב"קרן אלף".

 

> לפרקים נוספים בסדרה "מחשב מסלול מחדש"
פרק 1: נתקעים ביישום | 2: עושים רילוקיישן | 4: נכשל בטכנולוגיה

 

אין ספק, אקזיטים טובים לחשבונות הבנק של היזמים, אך זה החסם המרכזי להתפתחת חברת גדולות בישראל. אבל לא רק היזמים אשמים, גם המשקיעים המקומיים. "בשביל להפוך לאימפרייה גדולה אה צריך מימון. אתה צריך תקציב שיווק של 20 מיליון דולר בשנה. אין פה השקעות בסדרי גודל כאלה", אומר יוסי ורדי, מהנדס ויזם הייטק ומשקיע.

 

אולם לא חסר בישראל כסף השקעות, הבעיה שהמשקיעים הגדולים לא במשחק. הם מעדיפים להשקיע ב-IDB ועסקאות אחרות, אבל לא בהייטק. "התחושה של אותם גופים, לפחות לטענתם, שהם לא מביני מספיק את התעשייה הזאת בשביל להשקיע בה נכון", מסביר רותם אלדר, שותף בקרן ג'מיני.

 

אבל יש גם יזמים שנשארים בארץ. למשל גל הבר ששווה על הנייר 70 מיליון דולר: "כשאתה מסתכל מה יש ומה אין אפשר לראות שהיו מתחרים שהיה להם מוצר לא טוב. זה הכל כסף שהגיע מהבית. העליות יותר זולות כשאתה עובד בחינם. אני מאמין שאם אתה באמת בעצמך, תעשה את זה בעצמך. כשאתה לא מגייס כסף מבחוץ יש לך אינטרסים שונים".

 

מקרה דומה הוא של "נייס" שצמחה והתפתחה בישראל. "מספר חברות ההייטק הגדול בארץ קטן. מיומה הראשון היא חשבה על עצמה חברה גדולה והתרחבה למספר עסקים ובנוסף משלב מאוד מוקדם היא החלה לגדול אורנית ולרכוש חברות נוספות", אומר ברגמן על החברה שבשנה האחרונה הכניסה 970 מיליון דולר, מהם 13 מיליון רווח. "מודל המימון היה אחר, היא לא מומנה בקרנות הון סיכון ולכן הלחץ לאקזיט היה יותר קטן".

 

ב-2010 נעשו 23 עסקאות אקזיט ב-1.1 מיליארד דולר. ב-2013 קפץ ל-45 עסקאות בהיקף של 7.6 מיליארד דולר. דב מורן, מהנדס, יזם ומשקיע: "לקרן הון סיכון אין את הכיס העמוק להוציא צ'ק של 30 מיליון דולר, להגיד 'אני עומדת מאחורי החברה הזאת עד שהיא מוכרת מיליארד'. בגלל המרדף הזה, אז הם מעודדים לאקזיטים מהירים ואז אנחנו נתחיל לראות תהליך של נבילה לאורך השרשרת. העץ הזה, שאתה כל הזמן חותך אותו, בסוף לא גדלים שם גם השתילים הקטנים. זו החרדה שיש לי".