היישובים מטופחים על חשבון עיירות הפיתוח: "חלוקה עושקת"

בפתח של קרית מלאכי קיים אזור תעשייה שמניב כ-37 מיליון שקלים, אבל את הכסף מקבלות דווקא המועצות שמסביב. מסביב לירוחם קיים מחנה צבאי, אבל היא לא זוכה להנות מהארנונה. האם המדינה מעדיפה לטפח יישובים חזקים על חשבון עיירות הפיתוח? "החלוקות האלה אינן טבעיות"

לצומת מלאכי, פעם "קסטינה", הגענו לא כדי לדבר על ההיסטוריה. אבל אי אפשר שלא להזכיר אותה. "מעברת קסטינה" קראו למקום הזה לפני שהפך לקרית מלאכי, נטועה בין מושבי הסביבה, מוקפת מכל עבריה ע"י המועצה האזורית באר טוביה ושדותיה.

 

מאז חלפו יותר מ-50 שנה, והמפה לא השתנתה. קרית מלאכי היא אי מוניציפלי נכשל, כשבינתיים הכל מסביבה מתפתח. "פעם היו פה שטחים חקלאיים", מסביר אלי ג'רבי, פעיל חברתי מהעיר. לדבריו,  "קרית מלאכי הוקמה מראש כמחנה עובדים. אזור התעשיה הזה קובע את הציביון של קרית מלאכי ותושביה".

 

>> לכתבות נוספות בסדרה "סיפור הפרברים"

פרק 1: השוליים מתרחבים | 2: הממשלה מפלה | 4: העתיד ורוד?

 

וזו אולי הבעיה הגדולה של עיירות הפיתוח. מה שפעם היה שדות שהניבו פרי, הפך לנדל"ן שמניב הרבה מאוד כסף וארנונה - אבל השטח שייך דווקא למועצות האזוריות, ולא אליהן. אזור התעשייה מלאכי, למשל, שלא שייך לקרית מלאכי למרות שהוא נמצא בפתחה, מניב כ-37 מיליון שקלים מארנונה, שלא מגיעים אל העיר שכה זקוקה להם.

 

ולא רק קרית מלאכי. מדרום ועד צפון מוצאות את עצמן עיירות הפיתוח, אלה שנדחקות תמיד לשוליים, מתמודדת עם אותה הבעיה. "החלוקות כל כך לא טבעיות", אומרת הפעילה החברתית, עורך הדין יפעת ביטון. "אלה הבניות של עושק, פשוט ככה".