"יש שיפור עצום בפעילות מערך ההסברה - נקווה לתוצאות"

הממונה על הדוברות במשרד החוץ, יגאל פלמור, מספר בראיון ל-nana10 על העבודה הקשה, תחושת השליחות, והכעס שלפעמים צריך להסתיר. על הפקת הלקחים ממלחמת לבנון השניה הוא אומר: "רוחו של וינוגרד שורה על הכול"

במשרד החוץ פועלים בימים אלה מסביב לשעון. תחום ההסברה חשוב מאוד בימי לחימה ואנשי משרד החוץ, יחד עם גופים נוספים, מנסים להסביר לעולם מדוע ישראל פועלת ברצועת עזה ומדוע אי אפשר היה יותר להתאפק.

מי שאחראי על הדוברות במשרד החוץ הוא יגאל פלמור, שעובד שם כבר יותר מעשרים שנים. הטלפונים לא מפסיקים לצלצל וחלק מההתנהלות היא לקבוע למי לענות ואת מי לדחות לשעה מאוחרת יותר. "לפעמים אני מחליט שלאחד אני עונה עכשיו, לאחר אני אענה יותר מאוחר ולאחר, עם כל הכבוד, עכשיו אני לא יכול לענות ".

בכלל, התפקיד דורש הרבה שליטה עצמית ויכולת לקבל החלטות בזמן קצר. למשל, לפני מספר ימים התראיין פלמור לערוץ רדיו אירי בשידור חי. אירלנד היא אחת המדינות שעוינות ביותר את הפעילות הצבאית הישראלית. פלמור מספר כי מייד לאחר שהמראיין הציג אותו, הוא פתח בהתקפה. "אתם לא חושבים שאתם צריכים להתבייש בעצמכם?" שאל המראיין.

"צריך לזכור שאתה לא יוצא לקרב מול העיתונאי, גם שמדובר בעיתונאי עוין", מסביר פלמור. "לא צריך להילחם בו. קהל היעד זה מי שיושב בבית וקורא את העיתון, שומע את הרדיו או רואה טלוויזיה. אליו צריך להגיע. אני מייצג במהותי את הישראלים. אם אני נשמע אגרסיבי, אז הציבור בעולם יכול לחשוב כי כל הישראלים כך. ואם אני מדבר בקודים לשוניים תרבותיים שמוכרים לקהל, גם אם בסוף הוא לא ישתכנע, הוא יאמר לעצמו שהישראלי בחור בסדר".

גם כשמתעצבנים צריך לשמור על קור רוח

פלמור מדבר גם על התחושות האישיות שלו. "יש לי כעס, ואסור שזה ייצא החוצה, בוודאי שזה שידור חי. צריך לשמור על קור רוח. אני מתעצבן בתוכי ולפעמים, אחרי שגמרתי את הריאיון, אני מגיע למשרד ומדבר עם החברים פה, משחרר לחץ".

באשר לתפקוד מערכת ההסברה במערכה הנוכחית, פלמור מרוצה. "אני חושב שיש שיפור עצום בתיאום, הכנה, התארגנות, הפעלת צוות רחב ומאורגן ולא בשליפות מהמותן. אני מקווה שזה יתבטא גם בתוצאות. בינתיים התיאום גורם לזה שלא יהיו כל מיני שליפות שיתקעו מקל בגלגל של ההסברה. בכלל, רוחו של וינוגרד שורה על הכול. המחשבה שצריך לתאם ולחשוב באופן מערכתי היא מחשבה שהונחלה על ידי וינוגרד".

"אבל, עבודת ההסברה כפוית טובת", טוען פלמור. "אנו פונים לקהל חוץ והקהל הישראלי לא חשוף למאמצינו, והוא שואל, 'מה אתם עושים בכלל?'. אז קל למתוח ביקורת. ואף פעם אי אפשר לדעת מה באמת הצלחת להשיג ואיזה אפקט היה לזה על דעת הקהל. אפשר לעבוד פה רק עם תחושות בטן. לפעמים מקבלים פרגון ופידבק מהציבור. זה נעים. לפעמים מקבליים ביקורת וזה לא נעים, ולפעמים זה סתם אמירות מהסוג של 'אתם לא עושים כלום', 'למה אתם נותנים לשדר כך?'. האמת היא שהציבור בסך הכול די מגבה ודי תומך".

כיצד לייצר הסברה אפקטיבית?

גם יוסי לוי, מנהל תקשורת ישראלית באגף הדוברות במשרד החוץ, שומע לעיתים ביקורת על עבודת ההסברה הישראלית. "קצת עייפנו לשמוע שההסברה לא בסדר. המנטרה שאין הסברה טובה מלווה אותנו כבר שישים שנה. המוצרים שאנחנו מוכרים הם מאוד קשים".

לדבריו, "אחד הסודות של הסברה אפקטיבית היא האנשה – אנשים שמספרים על החוויות שלהם. אפשר לפעול באינטרנט, להרים טלפון או לשלוח מייל לכלי תקשורת שמפיצים תעמולה עוינת כנגד ישראל. לציבור הישראלי אכפת, והוא נמצא במהלך של הבשלה לפני היציאה למהלך אקטיבי יותר. אני חש בציבור אווירה של שותפות איתנו".