BETA

01.10.2013

15:25

יורדים לפרטים הקטנים: תמר איש שלום בעקבות סדרת "היורדים החדשים"

לא משנה כמה זמן הייתי חיה בלונדון, לעולם לא הייתי מצליחה לפתור הגדרה בתשבץ היגיון, והיה שובר את לבי לראות את ילדיי מדברים במבטא בריטי מקסים, אבל מתקשים לקרוא בעברית • תמר איש שלום מבקשת שתבינו את הישראלים שעזבו, ומסבירה למה בחרה בכל זאת לחזור מלונדון

גרנו קרוב לשנתיים וחצי בלונדון, נהנינו מכל רגע, וזו ללא ספק אחת התקופות המהנות והטובות בחיי. יכולנו לגור שם עוד זמן רב אם היינו רוצים. אז למה בעצם חזרנו?

 

השאלה הזו מעסיקה אותי שוב השבוע, בעקבות סדרת הכתבות החשובה של מתן חודורוב "היורדים החדשים" (ההסתייגות היחידה שלי היא מהשם - שנות השמונים חלפו, הגיע הזמן להכיר בכך שהמינוח הנכון הוא המהגרים החדשים).

 

האנשים בסדרה אוהבים את ישראל, זה הבית שלהם, והם לא עזבו בקלות, אבל אחד השיקולים המכריעים היה כלכלי. קשה פה, קל יותר שם.

 

כשטסנו ללונדון, ללמוד לתואר שני, המצב היה הפוך, הליש"ט היה בשמים (שמונה שקלים לפאונד) והעיר נראתה לנו יקרה להחריד. מביקור מולדת אחד לשני דברים השתנו - וזה לא רק הפאונד שנחלש. פתאום כשהשווינו את סל הקניות השבועי שלנו, גילינו שהסופר היוקרתי ליד הדירה הלונדונית יותר זול מאשר בארץ.

 

מחירי השכירות בלונדון גבוהים להחריד, ואם היינו נשארים שם - גם מחירי הגן עד לגיל חינוך חינם בשמיים. אבל יוקר המחיה הכללי מפצה על כך, ואין צורך ברכב כי התחבורה הציבורית נהדרת. ובכל זאת היה לנו ברור שאת המשפחה שנקים נגדל בארץ.

למה? אפשר להשתמש במלים גדולות כמו ציונות נאמנות, ופטריוטיות. זה לא סותר את האמונות הבסיסיות שלי. אבל אני מאמינה הרבה יותר בכוחן של מילים צנועות. באמת שמתגלה בהסברים קטנים. יומיומיים.

 

ההנמקה הטובה ביותר שמצאתי, משונה ככל שתשמע בקריאה ראשונה, היא שאם נישאר בלונדון, לא משנה כמה שנים ולא משנה כמה האנגלית שלי תהיה טובה, לעולם לא אוכל לפתור תשבץ הגיון בעיתון. ולא משנה כמה אני מעריצה את ההומור הבריטי החריף, לעולם תהיה לפחות בדיחה אחת בתכנית סאטירה שלא אבין עד הסוף בגלל ההקשר התרבותי או ההיסטורי שחסר לי (שלא לדבר על כך שאין סיכוי שאוכל לנהל אי פעם שיחה שוטפת עם בריטי עם מבטא סקוטי!)

 

תודה, אבל לא רוצה להיות מהגרת, והיה שובר את ליבי לראות את ילדיי מדברים אנגלית שוטפת במבטא בריטי מקסים אבל מתקשים בקריאת ספר בעברית. באותה נשימה, האמת צריכה להיאמר: שנינו ידענו שאנחנו חוזרים לישראל לעבודה מסודרת, שיש לנו אופק, ושאין חשש מכניסה לחובות על בסיס חודשי.

 

תודה, לא רוצה להיות מהגרת

למה? אפשר להשתמש במלים גדולות כמו ציונות נאמנות, ופטריוטיות. זה לא סותר את האמונות הבסיסיות שלי. אבל אני מאמינה הרבה יותר בכוחן של מילים צנועות. באמת שמתגלה בהסברים קטנים. יומיומיים.

 

ההנמקה הטובה ביותר שמצאתי, משונה ככל שתשמע בקריאה ראשונה, היא שאם נישאר בלונדון, לא משנה כמה שנים ולא משנה כמה האנגלית שלי תהיה טובה, לעולם לא אוכל לפתור תשבץ הגיון בעיתון. ולא משנה כמה אני מעריצה את ההומור הבריטי החריף, לעולם תהיה לפחות בדיחה אחת בתכנית סאטירה שלא אבין עד הסוף בגלל ההקשר התרבותי או ההיסטורי שחסר לי (שלא לדבר על כך שאין סיכוי שאוכל לנהל אי פעם שיחה שוטפת עם בריטי עם מבטא סקוטי!)

 

תודה, אבל לא רוצה להיות מהגרת, והיה שובר את ליבי לראות את ילדיי מדברים אנגלית שוטפת במבטא בריטי מקסים אבל מתקשים בקריאת ספר בעברית. באותה נשימה, האמת צריכה להיאמר: שנינו ידענו שאנחנו חוזרים לישראל לעבודה מסודרת, שיש לנו אופק, ושאין חשש מכניסה לחובות על בסיס חודשי.

 

לא משנה כמה אני מעריצה את ההומור הבריטי החריף, לעולם תהיה לפחות בדיחה אחת בתכנית סאטירה שלא אבין עד הסוף בגלל ההקשר התרבותי או ההיסטורי שחסר לי. שלא לדבר על כך שאין סיכוי שאוכל לנהל אי פעם שיחה שוטפת עם בריטי עם מבטא סקוטי!

מטריד אותי שהאנשים שעוזבים הם לרוב משכילים, אקדמאים, צעירים שיכולים לתרום לכלכלת ישראל ולעתיד התרבותי שלה. כיצד ייראה העתיד שלנו פה אם מסה איכותית כל כך, משמעותית, עוזבת? אבל - אתם יכולים לכעוס עליי, או לנזוף בהם - אני לא רואה במי שהיגר נפולת של נמושות או אנשים שראויים לגינוי קולקטיבי.

 

בדיוק מהסיבה הזו, סדרת הכתבות הזו כל כך חשובה. היא חלילה לא מעודדת ישראלים להגר, היא מציבה מראה ומעוררת את הדיון שחשוב שיתקיים: מה המדינה עושה כדי למנוע בריחת מוחות? מה המדינה עושה כדי שהצעירים ששירתו אותה (וגם קיבלו ממנה הרבה) יישארו כאן?

לגנות, תמיד קל. לחשוב על פתרונות זה מסובך, אבל גם חכם הרבה יותר. וציוני יותר.

 

הכותבת היא מגישת המהדורה המרכזית של חדשות10

 

מסכימים? רוצים להמשיך בדיון? לעמוד הפייסבוק של תמר איש שלום