לא רופא ולא פסיכולוג: הזיקנה היא לא מחלה

אנשים רבים בגילאי 60-40 מוצאים את עצמם כחלק מדור חדש, דור הסנדוויץ', המביא עמו תפקיד בלתי נמנע - בן משפחה המטפל בהוריו. בשל אוזלת ידה של המדינה, מיליון וחצי ישראלים הפכו לכאלה. טור מיוחד של הגרונטולוגית שרי גל לקראת סדרת הכתבות "צער גידול הורים" שתשודר השבוע במהדורה המרכזית

יוסי מתקשה להירדם, טרוד ממחשבות על מכוניתו הירוקה של בנו אורי, שעושה בעיות. הוא מתקשר לאורי אך זה לא עונה, ויוסי נכנס לחרדות ומתחיל לדמיין תרחישים אפשריים. הוא ממשיך לתת לטלפון לצלצל, מנתק ומחייג שוב. הוא כבר מודאג כל כך עד שאינו זוכר למה צלצל. כמה רגעים לאחר מכן, קולו של אורי נשמע מהצד השני של הקו: "אבא, מה קרה? דיברנו רק לפני שעה. הכל בסדר?". "רק רציתי לדעת... משהו... בקשר למכונית הירוקה", אומר יוסי בקול מוטרד. "אבא, על מה אתה מדבר? איזה מכונית ירוקה? היא היתה שלך ומכרת אותה כבר לפני 25 שנה".


לפני מספר חודשים חגג יוסי את יום הולדתו ה-91. אלמן, עצמאי חלקית בתפקודו, חווה ירידה בזיכרון, מתקשה בהליכה, מתגורר בביתו עם מטפלת זרה ובאופן כללי מסתדר. יש לו בן יחיד, שממשיך בעבודתו למרות שהגיע לגיל פנסיה. מדי שבת מגיע בנו לבקרו, ובשאר הימים השניים מדברים בטלפון. אבל זה לא מספיק ליוסי והוא מרבה להתלונן על בנו שלא מגיע מספיק, על שעמום, בדידות ועצבות.

 

>> לכתבות נוספות בחדשות 10:

בן דודה של המלכה אליזבת' הצהיר: "אני הומוסקסואל"

בחירות בברלין: "היום שבו חשבו שאני פליט מאפגניסטן"

חשד: התחזה לסוכנת דוגמניות ואנס צעירות שפנו אליו

 

אורי יודע שאביו הקשיש מטופל ובהשגחה, אבל הוא אינו שקט, מרגיש על סף קריסה. "אני רוצה להיות בסדר, אבל קשה לי. גם אני כבר מבוגר. אני בן יחיד, כך שכל האחריות - שלעתים הופכת לעול - על כתפיי בלבד. אני אוהב אותו ורוצה להיות בן טוב. הוא אבא שלי ואני רוצה שיישאר אבא עד סוף ימיו. אני לא רוצה להיכנס לתפקיד שלו. מצד שני, יש לי אשה וזוגיות לטפח, עבודה, ילדים ונכדים לפנק וליהנות מהם. אני לא בן, בעל או סבא מספיק טובים ורע לי עם זה. אני טובע בין כולם".


זיקנה היא לא מחלה והאלטרנטיבה, חייבים להודות, הרבה פחות טובה. תוחלת החיים שהתארכה הובילה למשפחות רב דוריות ומציאות הדורשת התגייסות משפחתית. ישנם זקנים שמרגישים שהם עדיין מסוגלים לשלוט בחייהם, הראש שמור והחשיבה הגיונית, למרות סימני הגיל, השמיעה שירדה, ההליכה שאינה יציבה והתפקוד האיטי. מבוגרים אחרים נתקלים ב"בגידת הגוף", בירידה ביכולות הקוגניטיביות, בשינויי התנהגות וזיכרון.


החיים מזמנים חידושים גם למי שחושב שכלום כבר לא יפתיע אותו. ההורים הזדקנו והם משתנים לנגד עיניך. במקרים רבים נדרש היפוך תפקידים - ההורה נשאר הורה, אך תלוי בעזרתו של הבן או הבת. הם מצדם מתקשים לראות כי ההורה עליו נשענו וחשבו שתמיד יהיה שם עבורם, כבר לא אותו אדם. כל מה שהיה מובן מתהפך לחוסר וודאות גדול. זה המקום בו הגרונטולוג נכנס למשפחה הפוגשת תהליכי הזדקנות.

 

זמינות 24/7 – שגרת החיים החדשה

"זה לא פשוט, היא מתקשרת לא מעט פעמים ביום, ולמרות שלבעלי יש עוד אח, לעתים קרובות זה מרגיש שהיא נופלת רק עלינו ושהשאר יודעים להתחמק יופי. ועוד יש לה טענות. אין לנו יום ואין לנו לילה...". רותי לוקחת נשימה כדי להירגע וממשיכה לשחרר קיטור: "תמיד יש איזה 'מקרה חירום', דבר שמאלץ אותנו להיות זמינים 24/7. זו הפכה להיות שגרת חיינו. בעלי עצמאי, כך שבכל פעם ששמה עולה על הצג, מיד עולה החשש כי שוב יצטרך לסגור את העסק ולנסוע אליה. הוא רוצה להיות שם בשבילה כפי שהיא תמיד הייתה שם בשבילו, אבל המחיר כבד".


אנשים רבים בגילאי 60-40 מוצאים את עצמם כחלק מדור חדש, דור הסנדוויץ', המביא עמו תפקיד בלתי נמנע - בן משפחה מטפל. אלו הנמצאים בנקודת אמצע החיים נתקלים במצבים חדשים הדורשים מהם לפעול ולקבל החלטות, לעתים בלית ברירה. תחושות של עול, נטל ובעיקר רגשות אשמה ומחסור במידע מתחילות לבעבע ולהשתלט על כל החלטה. אך על מנת לקבל אותה באופן הנכון ביותר צריך לדעת איך להיערך, כיצד ניתן להתמודד ובמי אפשר להיעזר. לפתע צריך ללמוד מה הם חוקי המשחק החדשים במשפחה המזדקנת, ומי זה שעליו לתפוס פיקוד. במקרים כאלו הגרונטולוג, שעיסוקו והתמחותו בגיל השלישי ובני משפחה להם הורים שהזדקנו, הוא האדם היכול להעניק את הכלים הנדרשים במגוון תחומים.

 

תנו במה לזקנים – שחקו, צחקו, העלו זיכרונות

הצעד הראשון הוא תמיד הקשה ביותר. האם אני משתייך לקבוצת בני המשפחה המטפלים, ומאיפה בכלל מתחילים? פונים לגרונטולוג, שתפקידו לפעול ליצירת אמון הדדי בינו לבין הקשיש ובני המשפחה, להבין את הקשיים העולים אצל כל אחד מהשותפים ולהציע פתרונות מעשיים.


התפיסה הגרונטולוגית היא ביו-פסיכו-סוציאלית, כלומר ההתייחסות היא רוחבית וקושרת בין הגוף והנפש. הפתרונות הם התנהגותיים - ולא תרופתיים. ההצלחה בגישה הגרונטולוגית נובעת מההבנה שהגרונטולוג מגיע ממקצועות הרפואה אך אינו רופא ואינו פסיכולוג, דבר היוצר שיח ופתיחות שונה.


חשוב לתת מקום ובמה לזקנים, לעבוד על תרגול קוגניטיבי כדי לשמר יכולותיהם ועד כמה שניתן לשמור על עצמאותם ורווחתם הנפשית וליצור קשר בריא במשפחה. האשמות, כעסים או רגשי אשם הם מיותרים ובוודאי לא מקדמים. יש למצוא את הדרך והתקשורת הנכונה לדבר על המשותף. אפשר גם להכניס לחיים פעילויות ומשחקים, להאזין למוזיקה מוכרת, לצחוק יחד, להעלות זיכרונות, להקשיב ולדבר. ליצור זיקנה אחרת ומערכת יחסים שונה ומכבדת.

 

הכותבת היא גרונטולוגית, המומחית להתמודדויות בגיל שלישי, בעיות בזיקנה ובני משפחה מטפלים