BETA

שניים רבים, השלישי זוכה: מי מרוויח ממלחמות הגרושים בישראל?

ביום רביעי לפני שבועיים נרשם עוד פרק בקרב בין אירגוני הנשים לאירגוני הגברים על הסדרת חוקי הגירושין בישראל, אבל על דבר אחד איש לא יתווכח: החוק הישראלי משנת 1951 לא רלוונטי למציאות של 2015. מדוע בעולם של נשים קרייריסטיות מוטלת חובת המזונות רק על הגבר, גם אם האשה מרוויחה הרבה יותר מבעלה? ומצד שני, עד כמה נשים באמת שוות לגברים במעמד הגירושין, והאם לא הגיע הזמן למחוק את הבושה שמפלה נשים, לרעה בוודאי בבתי הדין הרבניים?

באמת שהכוונה היתה טובה. להושיב בפעם הראשונה על ספות נינוחות בסלון מרווח נציגות של ארגוני הנשים, עם נציגים ונציגה של ארגוני הגברים לשיחה עניינית. אבל אולי דקה אחת עברה, עד שהתחוור לנו כמה תמימים היינו.

הטונים בוויכוח הזה אולי ישראלים, אבל הוויכוח כלל עולמי. בעשור האחרון, הסדרי הגירושין בחלקים גדולים של העולם המערבי הפכו לזירת אגרוף של ממש.

 

מורכב באופן חריג

 

בקצה אחד של הציר המתוח הזה נמצא למשל יקי מורד, בן 40, אב לשלושה מכפר סבא. שניים מהילדים אצלו, בת אחת אצל גרושתו שמרוויחה לטענתו כמוהו והוא עדיין נדרש לשלם מזונות.

רחוק מאוד בקצה השני נמצאת בובה לוי, אמא לארבעה מראשון לציון. לטענתה הגרוש שלה ביקש משמורת משותפת רק כדי להוריד את סכום המזונות, עדי כדי כך שהשופטת נאלצה לפסוק לו קנסות.

דבר אחד משותף לבובה וליקי, שניהם כפופים למשפט הישראלי, ודיני משפחה כאן בהשוואה לעולם המערבי מורכבים באופן חריג.

 

את מחאת הגברים מתניע מה שנתפס בעיניהם כשני עיוותים עיקריים בחוק, שאינם מתכתבים עם המציאות המשתנה.

חזקת הגיל הרך - שקובעת שבמידה וההורים לא הגיעו להסכמות, ניתנת החזקה על ילדים עד גיל 6 לאישה - וחובת המזונות שמוטלת על פי המשפט העברי באופן בלעדי על האב.

 

עשרות הצעות חוק ושתי ועדות מרכזיות ניסו בעשור האחרון לפרק את שני המוקשים האלה, מעטות מהן הגיעו לכדי יישום. זה גם היה גורלה של הצעת החוק האחרונה, רק בשבוע שעבר, בעניין ביטול חזקת הגיל הרך.

 

בבסיס הצעת חוק נוספת שתוגש בקרוב עומד המוקש הנוסף - מזונות. בעניין הזה דנה במשך שש שנים ועדת שיפמן שהגישה את מסקנותיה בנובמבר 2012. חברי הועדה ניסחו מחשבון לחישוב גובה המזונות שמשקלל את יכולת ההשתכרות, עלות גידול הילדים וחלוקת האחריות בין שני ההורים.

 

אבל ההתגוששות בין ארגוני הגברים לארגוני הנשים היא לא הסיבה היחידה שמונעת מהצעות חוק ומסקנות של ועדות רבות להיות מיושמות הלכה למעשה. ממלחמות הגרושים והגרושות יש גם מי שמרוויחים, והם לא מעט.


וכדי שמישהו ירוויח, מישהו אחר צריך להפסיד, והכסף זה רק ההפסד השולי. עשרות שנים שזוגות בתהליכי גירושין בישראל ניצבים מול מערכת משפטית מסורבלת, ארכאית ונטולת קריטריונים ברורים שרק מוסיפה שמן למדורה האישית הזאת, ובעקיפין מעודדת עוד ועוד דיונים בבתי המשפט, כשממול מערכת פוליטית שמתקשה.

 

בינתיים החוק היחיד שדוקא עבר בשנה שעברה בענייני גירושין עוסק בנסיון לצמצם את ההתדיינויות בבתי המשפט, על ידי חיוב הצדדים לבחון אופציות גישור עם יועצים מקצועיים. חוקים דומים לזה נחלו הצלחה באוסטרליה, ניו זילנד וקנדה אבל אצלנו נחשו מה? כמעט שנה מאז שהחוק עבר, ועד לרגע זה הוא עדיין לא יושם.