בקן המחבלים בבלגיה: "מי שלא גר כאן, לא נכנס, לא מחפש צרות"

ברחובות מולנבק מאוד לא אוהבים את הנוכחות התקשורתית. זה לא שהם תומכים במחבלים שיצאו מקרבם, הם מפחדים מאנשי דאע"ש שיבואו לנקום בהם אם ידברו. כך נראית שגרת החיים של מה שהפך לגטו המוסלמי מחוץ לבריסל, ממנו יצאה שורת מחבלים שתקפו באירופה בשנה האחרונה. "האנשים האלה היו בשולי החברה שדחתה אותם"

במבט ראשון, קשה לדעת אם שכונת מולנבק שמדרום לבריסל נמצאת בלב אירופה או בעיר ערבית במזרח התיכון. השלטים בערבית, הלבוש, השפה. ארץ אחרת. היא זכתה לכינוי "חממה של טרור". מולנבק זכתה לכינוי חממה של טרור. מכאן יצאו המחבל לפיגוע במוזיאון היהודי בבריסל בשנה שעברה. המחבל שביצע באוגוסט את ניסיון הפיגוע ברכבת מפריז לאמסטרדם, כאן רכש המחבל מההיפר כשר את הנשק האוטומטי שלו, ומהשכונה הזו יצאו מבצעי פיגועי הטרור בפריז לפני שבוע. ה"מוח" מאחורי הפיגועים, עבד אל-חמיד עבאוד, התגורר כאן ופה הכיר את שני האחים עבד אל-סלאם, שמשפחתם מתגוררת בבית הזה מספר 30. בראהים עבד אל-סלאם התפוצץ בבית קפה ביום שישי שעבר,  אחיו סלאח ביצע את הירי בבית קפה אחר העיר, נמלט וטרם נתפס.

 

באנו למולנבק כדי לנסות להבין מה יש כאן שגורם לתושבי המקום הזה להפוך לטררוריסטים קנאים. שמענו על מקום שהוא גטו שהמשטרה לא נכנסת אליו, על הסתה במסגדים, על ילדים שגדלים כאן להיות קנאים איסלאמים קיצוניים.  "מולנבק למי שאין מה לעשות כאן, לא נכנס. מי שלא גר כאן, לא מחפש צרות", סיפר יאיר לוי, ישראלי המתגורר בבריסל.

 

120 אלף תושבים חיים במולנבק. בעבר זו היתה שכונה של בלגים מהמעמד הבינוני שעסקו בעיקר במחסר ותעשייה. בשנות ה-60 הם החלו לעזוב למקומות מרווחים יותר, ובמקומם נכנסו המהגרים שהגיעו באותן השנים בעיקר מצפון אפריקה. הבעיה של חוסר ההשלבות בחברה הבלגית והאירופית בכלל, החמירה בדור השני. כשעל זה נוסף אלמנט קריטי, פתיחת הגבולות שאפשרה לגורמים איסלאמיים קיצוניים לחדור לכאן ולשטוף את מוחם של אותם אנשי שוליים.

 

הטון המכריע של אלה המוכנים לדבר אל המצלמה הוא התנגדות תקיפה לאסלאם הקיצוני ולאופן שבו התקשורת רואה אותם, כמחבלים בפוטנציה. "בעצם, אנחנו המוסלמים, מגנים את מה שקרה בפריז, כי אלו מעשים ברבריים שלא קשורים בכלל לאסלאם. הם (הטרוריסטים) מיעוט של בורים ועמי ארצות שלא מכירים בכלל מהו האסלאם. אנחנו המומים, מנסים למצוא הסברים, אך לשווא", אומר סאלם, תושב השכונה, נשוי ואב לשלושה שעובד בנמל התעופה בבריסל והגיע לכאן לפני 16 שנים ממרוקו.

 

אחמד הגיע לכאן ממרוקו לפני 40 שנה. את שם משפחתו הוא לא רצה להגיד לנו, אבל סיפר שלנכד הקטן קוראים יאסין, והוא כעת מפחד מאוד לגורלו. ההסתה לטרור מתקיימת כאן רחוק מאוד מהעיין. אולי במסגדים קטנים. אחמד מכיר אישית את שני האחים שביצעו את הפיגועים בפריז ופותח לנו צוהר להבין את מה שמתרחש כאן במולנבק מתחת לפני השטח: "במקור הם לא היו טרוריסטים. עשו עליהם מניפולציות. דאע"ש עשו עליהם מניפולציות. הם כמו ילדים שלא התבגרו וקל מאוד להשפיע עליהם. אני מכיר את המחבלים מאז שהיו ילדים קטנים והם אף פעם לא עשו שום דבר רע. כששמענו את זה ממשל לא הבנו איך זה יכול להיות".

 

אז מה הופך את אותם נערים לגדול להיות למבצעי הפיגועים מהקשים ביותר שנרשמו על אדמת אירופה? זו לא נראית כמו שכונה שמחנכת את ילדיה לטרור. התשובים אולי הם מייפים את המציאות כשהם טוענים שהכל השפעות מבחוץ, הרי כאן צמחו קיני טרור. זה מקום פרוץ שבו דאע"ש והאסלאם הקיצוני תופסים את הצעירים שנושרים אל השוליים, ומגייסים אותם לזרועות הטרור. סלאח עבד אל-סאלים שגדל כאן ויצא לטבוח בפאריז, היה עבריין מוכר שריצה עונשי מאסר על עבירות אלימות.

 

 

המבצע במולנבק, השבוע
 

המבצע במולנבק, השבוע(רויטרס)

 

החשוד המיידי בהסתה הוא המסגד, אבל כדאי להיזהר מהכללות. יש במולנבק יותר מ-22 מסגדים ציבוריים שנתונים לפיקוח של הרשויות. נכנסנו לאחד המסגדים, לא היתה כאן שום דרשה או דיבור אידיאולוגי. "אני יכול להבטיח לך שהאנשים האלה אינם קשורים למתרחש במסגדים", אומר סאלם. "האנשים האלה היו קודם סוחרי סמים. האנשים האלה היו בשולי החברה שדחתה אותם. אני יודע שיש אמצעי תקשורת שמקשרים בין המסגדים והפיגועים, אבל אין שום קשר בכלל".

 

את הדין והחשבון הייתה צריכה לתת השבוע אישה אחת - פרנסואה שפמן שעומדת בראשות עיריית המחוז. בדרך כלל אף עיתונאי לא מגיע לכאן, השבוע, אחרי הפיגועים בפריז, הפכה מולנבק למרכז ההתעניינות של העולם ושפמן התיישבה מול המצלמות לנסות להסביר איך העיר שלה הפכה להיות יצואנית של מחבלים. ואיך היא מתכוונת להציל את הילדים שפגשנו ברחוב מליפול לידיו של האיסלאם הקיצוני.

 

"לדעתי", היא אמרה, "בשלב מסוים הם פותו באמצעות הדרשות הקיצוניות, כי בקרב הקהילה ישנם מטיפים במקומות מסוימים שמצליחים לגייס אותם בקלות. בעיניי אחד הכשלונות הוא שאין לנו מדיניות כדי לקלוט ולשלב את כל המהגרים החדשים הללו. וכך, לאט-לאט, הקהילות האלה שבהן התרכזו תושבים רבים, נוצרה צפיפות גדולה. מדובר במשפחות גדולות בדירות גדולות, שיעורי האבטלה בקרב הצעירים הם של כ-50%".

 

 

שפמן.
 

שפמן. "פותו באמצעות דרשות קיצוניות"(רויטרס)

 

ברחובות, מעטים האנשים הבוגרים שמוכנים לדבר אל המצלמה. מאוד לא אוהבים את הנוכחות התקשורתית וגם כשמנסים להפיג את החשדנות, לא מעוניינים לדבר עם התקשורת ובטח שלא למצלמה. לא כי הם עצמם תומכי טרור, ההיפך, כי הם חוששים שקיצוני דאע"ש יפגעו בהם. אבל דווקא הילדים שפגשנו, לא חששו לתקוף את מי שמאיים גם עליהם: "אנחנו לא מפחדים. אנחנו כולנו מפה ונחסל את דאע"ש ואת הטרוריסטים המזורגגים האלה".

 

אירופה עומדת היום בצומת דרכים. עד כה היא הזניה את שתי החזיתות. מצד אחד לא דאגה לשתית חברתית כלכלית וחינוכית כדי למנוע את ההתנתקות המוחלטת של אנשי השוליים מהחברה. ומצד שני לא הפעילה חסמה את חדירת הגורמים הדתיים הקיצוניים שוטפי מוחם של הצעירים, ולא הפעילה יד של ברזל נגד קיני הטרור שצמחו בתוך ערי הבירה שלה. באנו למולבק דווקא בגלל שהיא לא מקרה בודד. היא מייצגת תופעה שקיימת ומתרחבת בכל מערב אירופה. אתה מסתכל על ילדי מולנבק המושמצת, ומבין שהם יכולים למצוא עצמם מהר מאוד על פי התהום.