אליוט אברהמס. "בנט אמר לי 'אתה שמאלן'"
אליוט אברהמס. "בנט אמר לי 'אתה שמאלן'"
,יותם פרום

איך בדיוק התכוון אולמרט לוותר על הריבונות בכותל?

מה עומד מאחורי ההצעה של אהוד אולמרט, שזיעזעה רבים, לוותר לפלסטינים על הריבונות בכותל המערבי? איך הגיב אליוט אברהמס, יועצו של הנשיא בוש, לטענות של אולמרט כלפיו? ומה עושה היום העוזר של ביל קלינטון, אותו מידרה ישראל מהשיחות בשל קרבתו לפלסטינים?

1. לא מעט אנשים יצאו מזועזעים מהודאתו של אהוד אולמרט בראיון ל"המקור", ששודר השבוע, למסור לכאורה את הכותל לפלסטינים. ובכן, כדאי להבהיר קצת את ההצעה.

 

יש שתי דרכים לכאורה לפתור את הוויכוח העמוק סביב האגן הקדוש בירושלים. הגישה האחת גורסת שצריך לחלק הכול בחדות. כך סברו קלינטון וברק. שני רבעים בעיר העתיקה לישראל, שניים לפלסטינים ואם אפשר אז גם לחלק את הריבונות בהר הבית (אחר כך הוצע כבר לפלסטינים שהריבונות תהיה רק שלהם). היתרון בדרך הזאת ברור. בכל רחוב ברור מי הריבון, מי המשטרה, מי מחליט בענייני בנייה ופינוי אשפה. החסרון הוא שכמעט אי אפשר לחלק את המקומות האלה. הם אחד בתוך השני. זה קשה עד בלתי מעשי לעתים.

 

>> לכל פרקי פרויקט "המקור": כך כמעט חולקה ישראל
פרק 1: פסגת קמפ דייויד 2000 - כישלון ידוע מראש?
פרק 2: מדוע סירב אבו מאזן להצעה הנדיבה מאולמרט?
פרק 3: המנהיגים מתייצבים מול המצלמות, ומספרים את גרסתם

האקסטרות: ראיונות ווידויים נוספים מרצפת חדר העריכה

 

הגישה השנייה אומרת שיש להחיל "משטר מיוחד" על כל האזור שיוגדר כ"אגן הקדוש". מה זה משטר מיוחד? יש כל מיני גרסאות לזה. נדמה לי שיהיה הוגן לומר שהצעת אולמרט לא נכנסה לפרטי הפרטים החשובים של אותו "משטר מיוחד". היא גרסה, אם הבנתי נכון, ששני הצדדים יוותרו על ריבונותם בכל האגן הקדוש, הפלסטינים על חראם אל שריף (הר הבית) ואנחנו על הכותל, ותהיה ועדה בינלאומית שתקבע איך נראים החיים.

 

לכאורה ויתרנו על הכותל, אבל בהחלט הגיוני שהוועדה הזאת, בה יישבו נציגי ישראל וארה"ב (לפי ההצעה), תחליט שהמצב בכותל יישאר כמות שהוא, משטרה ישראלית, סטטוס קוו - ובתמורה הפלסטינים ינהלו את המתרחש בחראם אל שריף/הר הבית תוך שמירה על זכויות הביקור שמוקנות לכאורה ליהודים.

 

2. אליוט אברהמס, לשעבר סגן היועץ לביטחון לאומי של הנשיא ג'ורג' בוש, מבקש להגיב על הדברים שנאמרו עליו. אולמרט, כזכור, אמר שאי אפשר לחשוב על ידיד ישראל יותר גדול מאברהמס, אבל שצריך לזכור שאם היית ממקם אותו על המפה הפוליטית הישראלית, אז ספק אם הוא היה מוכן ללכת עם בנט. אבו מאזן אמר שהוא לא הרגיש שאליוט פעל למען השלום. אז הנה תגובותיו המאוד מעניינות, בעיניי, של אברהמס:

 

על אולמרט: "אני מחשיב אותו כחבר, אבל מה שהוא אמר מגוחך - והוא יודע זאת. הוא יודע שתמכתי במדיניות ההתנתקות מעזה של אריאל שרון, ועבדתי יחד עם שרון כדי להשיג לכך את התמיכה האמריקנית לה, לדבריו, היה זקוק. אהוד יודע שתמכתי במדיניות ההתכנסות שלו בגדה המערבית. אני מצטער לשמוע אותו אומר דברים טפשיים כל כך. כדי לעשות את העניין משעשע עוד יותר, בפעם האחרונה בה דיברתי עם נפתלי בנט, שגם הוא חבר, הוא ביקש ממני לתאר את השקפותיי הפוליטיות. עשיתי זאת, והוא ענה 'היי אליוט, אתה שמאלן!'".

 

על אבו מאזן: "אם בטענתו שלא הייתי בעד שלום, הנשיא עבאס מתכוון שהייתי מודאג מבטחונה של ישראל - הוא צודק. תמיד הייתי סקפטי לגבי אנאפוליס, ולא חשבתי שהצעותיו של אולמרט היו מבוססות. אבל זה לא שינה דבר, מכיוון שעבאס לא התכוון ממילא לחתום על כלום".

 

3. בראיון עם אהוד ברק הייתה לו הערת אגב עם משמעות אקטואלית. הוא אמר שהנשיא קלינטון הכיר את הכיוון של הצעתו, גם הוא וגם עוזריו דאז, ברוס ריידל ורוב מאלי. ואז הוסיף ברק ואמר כי מאלי ידע פחות, כי 'נזהרנו ממנו מאחר והוא קרוב לפלסטינים'.

 

מאלי היום הוא איש המפתח של אובמה לטיפול במזרח התיכון. אני חושב שדבריו של ברק רק מבטאים מצוין מי ישראל מצפה שיטפל בה מהצד האמריקני. כל מי שאינו ממש קרוב לצד הישראלי כמו דניס רוס, מרטין אינדיק ואליוט אברהמס, נתפס אצל השלטון הישראלי כקרוב מדי לפלסטינים, מה עוד שמאלי העז וכתב אחרי קמפ דייויד מאמר מכונן, בו כפר בנרטיב שכל האשמה נמצאת במגרש של ערפאת. המאמר נכתב, אנטישמי שכמוהו, יחד עם אחד ממקורביו של אבו מאזן.