חברון, סיר לחץ: "אנחנו אסירים. האנשים נחנקים"

בסמטאות חברון לא מאמינים שילדים מחליטים לקחת סכין ולצאת לבצע פיגועי דקירה, אבל לא מתקשים להבין את המניע מאחורי המעשה: "אין להם תקווה, אין להם עתיד, אין להם שלום". גם בצד הישראלי יודעים: "אפשר להרגיע את זה רק מדינית"

בשוק בחברון יושב פהמי ומחכה לקונים שלא באים. מעליו תמונת בנו, מפקד הפתח בעיר שיושב עכשיו בכלא. "שלושת ילדיי בכלא. רק אני עובד כדי לפרנס את ילדיהם", הוא מספר. "נשותיהם וילדיהם גרים אצלי בבית. איך אוכל לפרנס את כולם?" כמו שהוא נותר ללא תעסוקה, הוא אומר, המצב עבור צעירי העיר גרוע אף יותר: "אין עבודה בכלל לצעירים. הלחץ יוצר פיצוץ. יש כאן צעירים ואנשים שאין להם אוכל".

 

ואכן, בשבועות האחרונים חברון הפכה לחבית נפץ. גל הטרור שהחל לפני קרוב לחודשיים בירושלים עבר אט-אט לעבר העיר שהפכה בשבועות האחרונים למוקד ההסלמה. כמעט שלא עובר יום שלא נרשם פיגוע או ניסיון פיגוע בחברון או בסביבותיה, כמו זה שאירע סמוך לעתניאל ובו נרצחו שני ישראלים.

 

החיבור הבלתי אפשרי בעיר הזאת בין יהודים וערבים מייצר אינספור מטרות. החיילים במחסומים, המתנחלים שמעבר לכביש. מדוע חברון מובילה? במעברי גבול רבים המתנחלים קרובים כל כך לאנשים ויש חיכוכים רבים", מסביר לואי אבו הייכל, עיתונאי תושב חברון. "למען האמת, המצב הולך ומחמיר מיום ליום", מודה ג'מאל, תושב חברון.

 

 

הלוויה בחברון למחבלים שישראל החזירה את גופותיהם, הלילה
 

הלוויה בחברון למחבלים שישראל החזירה את גופותיהם, הלילה(רויטרס)

 

הבוגרים יותר מסתכלים בפליאה על הצעירים שמובילים את האינתיפאדה הזאת והגיל שלהם רק יורד. "אנחנו עושים את המיטב כדי לעצור אותם", אומרת לילה, בעלת עסק בשוק בחברון. "עצוב לי מאוד על הילד הזה שחושב לקחת סכין, לצאת ולדקור. מעולם לא האמנתי שילד מסוגל לעשות זאת. אין להם תקווה, אין להם עתיד, אין להם שלום".

 

גם בצד היהודי מרגישים בחוסר היציבות. "התחושה היא שהפעם, בניגוד לאינתיפאדות הקודמות, יש הרבה יותר פחד. אתה לא יודע מאיפה זה בא. פתאום ילדים בני 12, שזה בכלל לא היה משהו סביר שיקרה, פתאום זה הגיוני", אומרת עדי בן זינו, בעלת מסעדה בצומת גוש עציון שהפכה מאזור של דו-קיום לכר לטרור.

 

"זו התקוממות מקומית, לא משהו מסודר", אומר זכי יהב מאנשי מגן דוד אדום באזור. "בחברון זה בא פתאום והולך פתאום. באינלתיפאדה הראשונה חברון לא השתתפו במשך שנה. אחרי שנה התחיל בכל הכוח. ככה זה בחברון. לוקח להם זמן להתחיל ולסיים. אם אפשר להרגיע זה רק מדינית. ברגע שהרשות אומרת לעצור, אין לי טיפת ספק שזה יעצור".