BETA

העובדות בתיק פואד: הסיפור הציבורי חשוב מהתיק הפלילי

שוב השר החשוד יטיל את התיק על מנהלת לשכתו, שוב לכל מתנה או הלוואה ינתן הסבר מכשיר, ושוב הקשר עם אנשי העסקים יוסבר כקשר חברי עמוק. פואד אומנם מתקשה להיחלץ מהתיק הפלילי, אבל השאלות האמיתיות בתיק הזה ובפרשיות עבר צריכות להיבחן במישור הציבורי

הנה שוב הוא מגיע, הדז'ה וו: "היא פעלה מבלי ליידע אותי", "אם הייתי יודע הייתי עוצר את זה". הנה שוב עולה הסיפור המוכר כל-כך מחקירות השחיתות בישראל. מנהלת לשכה מוערכת, נאמנה אין קץ, שמבצעת לכאורה עבירות לטובת הבוס הנערץ עליה; וכשזה מגיע למבחן פלילי הוא מתנער ממנה לחלוטין.


האמת? לא יהיה קל לפרקליטות להוכיח באופן חד משמעי את הידיעה של בן אליעזר למעשיה של מנהלת לשכתו, איילת אזולאי, אלא שכמו תמיד ההתמקדות בסיפור הפלילי גרידא היא החמצת התמונה החשובה יותר.


אחרי שצללנו במשך חודשים לעומקי תיק החקירה הזה, אני סבור שכדאי להדגיש דווקא את העובדות שאין עליהן ויכוח. עזבו את סיפורי המשנה בתיק הזה, הסיפור העיקרי בתיק הוא זה שבצדו האחד נמצאת הלוואת ה-400 אלף דולר מנניקשווילי (הלוואה שלא הוחזרה), ומצדו האחר הזכייה של "שמן" (בבעלות ג'קי בן זקן ואברהם נניקשווילי) ברשיון הקידוח באתר "מד אשדוד", אתר שבזמן אמת נחשב לכזה שיכול להניב מילארדים. אז הנה לפניכם כמה עובדות מדהימות, שאין צורך לקשטן במלה לכאורה. די בהן כדי לגבש עמדה עד כמה הפרשה הזאת היא חמורה.

* בן אליעזר מספק גרסה שלמה לחוקרים בדבר האופן שבו גייס את הכסף לפנטהאווס ביפו, וכמה שעות אחר כך מודה כי גרסתו לא היתה אמת. הוא ממש מתוודה בפני חוקריו.


• בן אליעזר מספר כי השתמש בשירותיו של איש העסקים אברהם נניקשווילי לסייע לו בקשרים מול הממשל הרוסי ובחברת גז פרום; ממש כפי שהוא מספר להם שאיש העסקים הזה סייע לבנו להיכנס כשותף בבית קפה; ממש כפי שהוא בסופו של יום מודה שאותו איש העסקים נתן לו 400 אלף דולר.


• אין ויכוח כי מנהלת לשכתו, איילת אזולאי, פעלה נמרצות לסייע לג'קי בן זקן לזכות ברישיון הקידוח ב"מד אשדוד", קיבלה בזמן אמת מידע ממדליף בכיר במשרד התשתיות על המתנגדים למתן הרישיון, והעבירה את המידע לבן זקן. הוא סיפר שלאחר שקיבל את המידע, מיהר לנהל עמם שיחות שכנוע.


• אין ויכוח כי המאמצים הללו תרמו לבן זקן לזכות ברישיון.


הנה אמרנו את הדברים האלה בלי מלת הקסם לכאורה.


ועכשיו לעניין הפלילי, האמת היא שגם בן אליעזר כבר מבין היטב שלא ייחלץ מכתב אישום, ולכן במהלך השימוע שלו הציע באמצעות פרקליטיו ליועץ המשפטי לממשלה להסתפק בעברת הפרת אמונים. הוא מוכן להודות שקיבל כסף מבלי לדווח עליו. הוא לא מוכן להודות בשום פנים ואופן במתן תמורה בעד הכסף. כשהחוקרים מקריאים לו את המסרונים בין בן זקן לאזולאי, הוא אומר להם שהוא "מופתע", וש"לא היה מאשר זאת". ההסבר הוא פשוט: אם בית המשפט ישתכנע שאכן יש קשר בין הפעילות למען הזכייה ברישיון לבין הכסף שניתן מנניקשווילי, הרי שמדובר בעבירת שוחד חמורה, שעשויה להסתיים בשנות מאסר ארוכות.


אלא שכאמור, די בעובדות שאין עליהן ויכוח, שאליהן מתווספות אין סוף פרשות עבר, שנסקרות בהרחבה בכתבת התחקיר של איתי רום ושלי, כדי לשאול איך עמיתיו של בן אליעזר ראו את הדברים ושתקו, איך סובביו ומנהיגיו במפלגת העבודה אפשרו זאת? למה המערכת הציבורית כל כך סלחנית לסוג כזה של התנהלות? אחרי הצפייה מחר בכתבה, השאלות המטרידות הללו רק יתחדדו.