BETA

25.09.2015

17:24

האיש שידע שתובנה סאטירית מדויקת חשובה לא פחות מאלף משפטים פומפוזיים

יותר מהיושרה המוחלטת שהפכה לשמו השני, יותר ממניות החלוץ שלו בהקמת הטלוויזיה הישראלית - בלטו בעיניי אצל מוטי, לפני המצלמה ומאחוריה, ההומור החד וחוש הפרופורציה; היכולת לנסח הגיג קצר, אירוני, שמקפל בתוכו מבט מפרספקטיבה בת עשרות שנים על מה שטוב ומה שרע כאן. מתן חודורוב נפרד מאחד האבות המייסדים של הטלוויזיה הישראלית

הסאטיריקן אפרים סידון נפרד מקירשנבאום

מילים שזולגות בין הדמעות:

 

השבוע עוד ישבתי לצדו שם באולפן, שוב מתגלגל מצחוק מול שאלה שבה ביקש לברר, בקירשנבאומית טיפוסית: "התרמית הזו של פולקסווגן בארה"ב - בדקת אם יש איזה מוח כחול-לבן מאחורי הקומבינה?".

 

יותר מהיושרה המוחלטת שהפכה לשמו השני, יותר ממניות החלוץ שלו בהקמת הטלוויזיה הישראלית - בלטו בעיניי אצל מוטי, לפני המצלמה ומאחוריה, ההומור החד וחוש הפרופורציה; היכולת לנסח הגיג קצר, אירוני, שמקפל בתוכו מבט מפרספקטיבה בת עשרות שנים על מה שטוב ומה שרע כאן; ההבנה שתובנה סאטירית מדויקת - מ"ניקוי ראש" ועד "לונדון-קירש" - משמעותית וחשובה בזירה הציבורית לא פחות מאלף משפטים פומפוזיים; החיבור הגאוני עם ירון, שהרכיב את צמד זקני השבט - במובן הכי יפה של הביטוי - שניים שבהם הקפדתי לצפות גם בשידור החוזר, מהבית, כדי לדעת באמת מה מצבנו כאן.


ברמה האישית אהבתי את מוטי מאוד מאוד. כמקצוען חסר פשרות, לא פשוט היה להתקבל לפאנלים של תכניתו בראשית הדרך - אך תענוג גדול היה לחוש שם כבן בית בתוך זמן קצר. הוא לא חסך בהערות ולא חסך במחמאות, חלקן על במות פומביות ובאופן שריגש אותי מאוד.

 

מאחורי העיתונאי הדעתן, לפעמים הציניקן, ניצב תמיד אדם רגיש ואנושי - למשל כשזימן אותי בבהילות לחדר המערכת יום אחד, כדי לסייע לאישה שלא הכיר וכתבה לו על שנים של המתנה בלתי נסבלת לדיור הציבורי שלו היא זכאית; או כשבמסיבת ההפתעה שערכה לכבודי המשפחה ביום ההולדת השלושים, כיכבה ברכה אישית ולבבית (עם קורטוב אירוניה אופיינית) מפרי עטו; וגם כשהתייצב מיד לצד המאבק שנאלצנו לנהל על עתידו של ערוץ 10, כולל רתימת כישוריו הסאטיריים לטובת המשך השידורים העצמאיים.

 

מוטי, שידע לצחוק גם על עצמו, נהג להתבדח בזמן הפרסומות שאותו "יוציאו מהאולפן רק במצב מאוזן" - ואכן עמד בהבטחה: הוא המשיך לשדר במסירות מהאולפן את "לונדון וקירשנבאום" עד יומו האחרון. התכנית הזו, שנותרה שמורת טבע בשיח הציבורי בישראל, כבר לא תיראה ולא תישמע אותו הדבר בלי ענק הטלוויזיה שהייתה לי זכות גדולה ללמוד בבית ספרו.

 

הוא יחסר לנו, לי, לעולם.