BETA

12.09.2015

23:25

רגע אחד מתשע"ה: כשמפקד המחוז הצפוני לקח שתי החלטות אמיצות

הצעיר הערבי חיר חמדאן, שסיכן את חיי השוטרים, נורה למוות. הרוחות סערו, הצמיגים בערו, והתמונות הקשות של אוקטובר 2000 חזרו לראש של כולם. אבל אז נכנס לפעולה ניצב זוהר דביר - ותחת לחץ, הצליח לבלום את ההידרדרות הבאה • פרויקט סוף השנה של חדשות 10, כתבה שלישית בסדרה

המתח ששרר בכפר כנא אחרי מותו של חיר חמדאן, יחד עם מראות הצמיגים הבוערים מסביב, יידוי האבנים ומאות השוטרים והפרשים בכביש המוביל לכפר - החזירו אותי 14 שנים אחורה, למהומות אוקטובר 2000.

 

בסחנין ובעראבה, אפילו בחיפה, נהגתי אז ב-2000 להסתכל מהצד כיצד מנהלים המפקדים הבכירים את השטח הבוער, אז במהומות שהסתיימו בשבר חסר תקדים בדו-קיום בין יהודים לערבים בגליל ובחיפה. הם היו ניצב אליק רון, תת ניצב משה ולדמן, סגן ניצב יצחק טיילר, תת ניצב יהודה סולומון, ועוד רבים וטובים. כשהם הלכו הצידה עם הנייד, התחילו הניחושים: "ראש הממשלה ברק על הקו", או "השר לבטחון פנים טילפן לתדרך".

 

> לכתבות נוספות בפרויקט סיכום השנה

גיל תמרי לא האמין למה שקרא בהזמנה

אלמוג בוקר עמד על נקודת התצפית - וקפא

ניק קוליוחין שבר לרגע את שרשרת המזון

דורון הרמן מצא נקודות אור באפלת המשטרה

 

באותו ערב מתוח בכפר כנא, בנובמבר 2014, העין והמצלמה שלי עקבו בעיקר אחרי מפקד המחוז הצפוני, ניצב זוהר דביר. למה? כבר אז היה רחש בחש שהוא מסומן כמי שעתיד להיות יום אחד מפכ"ל המשטרה. למה? מפני שמרתק לעקוב אחר מפקד מחוז, ביום שיכול בהחלטה אחת להכריע את עתידו במשטרה או בחיים הציבוריים בכלל, לטוב או לרע - כמו גם את המרקם העדין של יחסים בין יהודים לערבים בעמקים, מקום מגוריי, ואת סדר היום בצפון, אפילו בארץ כולה.

 

הייתי שם כאשר דביר לקח שתי החלטות אמיצות. הראשונה, למרות הלחץ של חברי הכנסת הערביים שכינו את האירוע "הוצאה להורג" ו"חיסול של מאפיה", הוא החזיר את השוטר היורה עוד באותו יום לעבודה. במקום אחר, רחוק מהגליל הרותח. דביר, שעשה תחקיר במקום, למד שהשוטרים בניידת הותקפו על ידי חמדאן, וכמה חודשים מאוחר יותר חשפנו בחדשות 10 את ההחלטה של מח"ש לסגור את התיק נגד השוטר - ועל כך בהמשך.

 

החלטה שנייה של ניצב דביר בשטח הייתה לתת לצעירים המשולהבים למחות, ולא להכניס כוחות משטרה לתוך הכפר. כדי לא להתסיס את הרוחות עוד יותר, כדי לתת למשפחה האבלה להתכנס באוהל האבלים - מבלי שמראות השוטרים בכפר יגרמו לכעס. וכן, צריך לומר: ראיתי ושמעתי בשטח גם קולות אחרים מראשי המגזר הערבי. קולות של פיוס, של שיחות עם המשטרה של ניסיון להביא לרגיעה. ולהם צריך להגיד מילה טובה.

 

> לסיפורים גדולים נוספים של אלי לוי מתשע"ה

זו היתה שיחתה האחרונה של שלי דדון ז"ל

כמה משפחות נטשו את חיפה בעקבות הזיהום?

לאחר שחגגה בר מצווה לבנה - ימית מתה מסרטן

מצלמת האבטחה חשפה: המטפלת מכה את התינוק

הנער שברח מטיפול כימותרפי

 

הימים חלפו, וגם החלטת מח"ש לסגור את התיק נגד השוטר לא הוציאה את ההמונים לרחובות. המחסומים הוסרו, החיים חזרו לשגרה, והדרישה של ראשי המגזר לקבל ניידות ושוטרים בכפרים רק גוברת.

 

בשנה הבאה אני מאחל לתושבי הצפון, ערבים ויהודים כאחד, שנה של דו קיום והכנסת אורחים. שנה בלי צמיגים בוערים, בלי קריאות זעם נגד המשטרה והמדינה.

 

 

ניצב זוהר דביר. הרגיע את הרוחות
 

ניצב זוהר דביר. הרגיע את הרוחות(משטרת ישראל)