סיכום 2014: שובה של המלחמה הקרה

מה שהחל ביוזמה כלכלית של אוקראינה להתנתק מהמזרח ולעבור למערב, הוביל להדחת נשיא, פלישה רוסית, משאל עם שתוצאותיו ידועות מראש, אזור חיץ מדמם, ואפילו מטוס מלזי מיורט • אבל מהעימות הזה, רוסיה יוצאת לא פחות חבולה מאוקראינה. תשאלו את שער הרובל

הסיפור הגדול ביותר באירופה בשנת 2014 התחיל, למעשה, ב-2013. אוקראינה עמדה לחתום על הסכם סחר חופשי עם אירופה, אבל חזרה בה ברגע האחרון והחליטה במקום זאת לחזק את הקשרים הכלכליים עם רוסיה.

 

אוקראינים רבים שראו בהצטרפות לאירופה תקווה כלכלית וחברתית - יצאו למחות. הכיכר המרכזית של קייב, בירת אוקראינה, התחילה להתמלא אוהלים ובריקדות. ויקטור ינוקוביץ', נשיא אוקראינה המקורב למקבילו הרוסי ולדימיר פוטין, החליט לפנות את המפגינים בכוח - אבל הדבר רק הגביר את העימותים.

 

לקראת סוף פברואר עזב ינוקוביץ' את השלטון ופשוט נעלם. ההמונים שפרצו לביתו המפואר גילו בו ברזים מזהב ובקבוקי וודקה עם דיוקנו האישי, ופוטין נאלץ להודות כי הוא מעניק לו מקלט מדיני. באוקראינה נוצרה ממשלה חדשה, שמיד עשתה הכל בשביל לבטל את מקור הכוח של הממשל הקודם - התמיכה הרוסית. הפרלמנט ביטל את השפה הרוסית כשפה רשמית, למרות שרוסית היא השפה המדוברת כיום ברוב המדינה.

 

>> עוד בפרויקט:
מישהו הפסיק את הסמבה | דני מולכו

השנה המטלטלת של בריטניה | מירי מיכאלי
התקווה לעצור את האבולה | ג'ולי סטינהאוזן, רויטרס
אמריקה מגלה את דאע"ש | גיל תמרי
האפרו-אמריקנים חוזרים לסיקסטיז | בר שם אור
אל החלל, ומעבר לו | דנאל לושי

 

בסבב הראשון הזה, נראה היה כי המערב יכול לרשום לעצמו הישג מרשים בקרב על המרחב הפוסט-סובייטי. אוקראינה, המדינה שהייתה הקרובה ביותר לרוסיה במשך עשרות שנים, הייתה מוכנה עכשיו להיפרד מהשכנה הגדולה והמאיימת ולהתחיל בתזוזה איטית לכיון גוש נאט"ו. רק שפוטין לא היה יכול לאפשר פגיעה כזאת בעוצמה הרוסית.

 

בתחילת מארס, העביר הפרלמנט הרוסי חוק המאפשר לצבא הרוסי להתערב צבאית באוקראינה - ובינתיים, בחצי האי קרים הלכה וגדלה כמות החמושים הלבושים חאקי. פוטין מצידו הכחיש כל מעורבות, אבל עודד את קרים לערוך משאל עם על האפשרות להצטרף לרוסיה. אנשי קרים, שבאופן היסטורי הגיעו לחצי האי בעקבות חיל הים הרוסי החונה שם ומרגישים קרובים לרוסיה, הצביעו בעד הצטרפות לרוסיה - ועוד באותו השבוע חתם פוטין על צו המספח את קרים למדינתו.

העולם אולי כבר לא מתחלק לשני גושים, אבל רוסיה עדין מחשיבה את עצמה כמעצמה שמרגישה שרק עכשיו היא 'מתרוממת מהברכיים', כמו שאוהבים להגיד שם

המערב זועם, התמיכה בפוטין עולה

המערב הגיב בזעם, והטיל סנקציות כלכליות ואיסורי מסע על בכירים רוסים המקורבים לפוטין, אבל לרוסיה זה לא הזיז. בדיעבד, פוטין כבר לא חשש להודות כי החמושים האלמונים היו חלק מצבא רוסיה. ארה"ב ואירופה המשיכו עם עוד סבב סנקציות וגינויים, אבל התמיכה בפוטין רק המשיכה לעלות.

שבע נחת מהניצחון החלק בקרים, פוטין המשיך לעבר מזרח אוקראינה. חלק זה של המדינה, השוכן קרוב יותר לגבול עם רוסיה ושמאז ימי ברית המועצות נמצא בקשרים קרובים עם רוסיה, הסתכל בחשש על השינויים שהתרחשו בקייב. רבים במזרח אוקראינה פחדו כי השלטון החדש יפלה לרעה את האזרחים דוברי הרוסית, וחלקם אף הביעו את רצונם להסתפח לרוסיה.

 

פוטין עט על המציאה, והחל לשלוח לקבוצות המורדים תחמושת ואספקה. בדונייצק, לוגאנסק וחארקוב, השתלטו מורדים על בנייני ממשל והודיעו על הקמה של מחוזות עצמאיים. רבים הכריזו כי בכוונתם להצטרף לרוסיה, אבל פוטין לא היה מעוניין בסיפוח. בסבב שיחות בין רוסיה, אוקראינה ומתווכים מערביים, הסכימו הצדדים על הענקת אוטונומיה למחוזות המזרחיים, כשרוסיה מקווה כי אם אוקראינה כולה תתרחק, היא עדיין תוכל לשמר את השפעתה במחוזות אלו.

למרות שהצדדים הגיעו כבר יותר מפעם אחת להסכם על הפסקת אש, מזרח אוקראינה ממשיכה להיות שדה קרב שבו התנגשויות בין קבוצות המורדים, המגובות על ידי רוסיה, לבין הצבא האוקראיני, עדיין מתנהלות ברחובות הערים. רבים נמלטו מבתיהם, קהילות יהודיות אף עברו להתגורר בערי אוהלים מיוחדים שהוקמו על ידיי ארגונים יהודיים.

 

לכל הבלאגן הזה הצטרף גם מטוס מלזי. לא, לא זה שנעלם אי שם באוקיאנוס ההודי, אלא מטוס אחר של אותה החברה, שטס מעל אוקראינה והופל ככל הנראה על ידי טיל. מי ירה את הטיל? זו עדיין תעלומה, כמו נסיבות היעלמותו של המטוס שיצא מקואלה לומפור.

המערב זועם, פוטין מחפש אלטרנטיבות

המערב המשיך בינתיים במדיניות היחידה שהוא מכיר - הטלת סנקציות כלכליות. רוסיה הגיבה באיסור סחר עם המערב משל עצמה. מוצרים אירופים ואמריקנים החלו להעלם ממדפי החנויות ברוסיה. בשביל לפצות על המחסור, רוסיה החלה לפנות למדינות המזרח הרחוק והמזרח התיכון וסגרה עסקאות מסחר עם סין, מצרים, איראן וגם עם ישראל (אחת המדינות המערביות היחידות שממשיכות לסחור עם רוסיה).

 

אבל הדבר שפגע יותר מכל דבר אחר בכלכלה הרוסית הוא הירידה במחירי הנפט, עמוד התווך העיקרי של הכלכלה הרוסית. בהעדר תעשיה או חקלאות מפותחים, מקור ההכנסה העיקרי של רוסיה הוא מכירות של נפט וגז טבעי. כשמחירי הנפט הגולמי בעולם צנחו ביותר מ-40 אחוזים, כך צנחו גם ההכנסות של רוסיה, ואיתן המטבע הרוסי.

 

 

מדליקים נר לזכר הרוגי התרסקות המטוס המלזי המיורט
 

מדליקים נר לזכר הרוגי התרסקות המטוס המלזי המיורט(רויטרס)

 

כבר מתחילת העימות, פוטין בעיקר מנסה למזער נזקים. הוא הפסיד את עמדת ההשפעה באוקראינה וגם אם יקבל השפעה על מזרח המדינה, כל מה שיישאר בידיו הוא אזור חבול ומוכה קרבות

עוד בתחילת הסכסוך, הופיע אובמה בתוכנית לייט-נייט באחד הערוצים האמריקנים ואמר כי פוטין עדיין נמצא במנטליות של מלחמה קרה, ולא מבין כי העולם השתנה והמנטליות הזאת כבר לא רלוונטית. השנה האחרונה הוכיחה יותר מכל שהקביעה הזאת של אובמה הייתה חפוזה מדי.

 

העולם אולי כבר לא מתחלק לשני גושים, אבל רוסיה עדין מחשיבה את עצמה כמעצמה שמרגישה שרק עכשיו היא "מתרוממת מהברכיים", כמו שאוהבים להגיד שם. הרוסים רוצים לראות מנהיג חזק שמוביל אותם בביטחון וגאווה למעמד בינלאומי דומה לזה שהיה לברית המועצות בתקופה הסובייטית. במערב, לעומת זאת, מעדיפים את רוסיה נחשלת וחלשה, כזו שלא תתערב יותר מדי במזרח התיכון או באירופה.


למרות שלכל אורך העימות הזה הצטייר פוטין כמנהיג החזק והמוביל, למעשה כבר מתחילתו הוא נמצא בקרב מאסף, בו הוא בעיקר מנסה למזער נזקים. הוא הפסיד את עמדת ההשפעה באוקראינה וגם אם יצליח לכונן השפעה על מזרח המדינה, כל מה שיישאר בידיו הוא אזור חבול ומוכה קרבות. השבוע אוקראינה ביטלה את הסטטוס הנייטרלי שלה, ובכך עשתה צעד חשוב להקראת הצטרפות לברית נאט"ו. רוסיה הגיבה כמובן בזעם, אבל מעבר לכך היא לא יכולה לעשות הרבה, מלבד לצפות בחלומות האימפריאליים שלה, כשהם הולכים ומתפוררים.