סיכום 2014: מחאת האפרו-אמריקנים בארה"ב ממציאה את עצמה מחדש

אם טרייבון מרטין הפך לסמל, השנה הצטרפו אליו עוד קורבנות של ירי משטרתי - מייקל בראון, טמיר רייס, אריק גארנר ואחרים - ורק הגבירו את התסכול בקרב המיעוט השחור בארה"ב. וכשיש כל כך הרבה אפיקים לבטא את הזעם, אין פלא שהמתיחות הבין-גזעית מגיעה לשיאים שלא נראו מאז שנות ה-60

1. נתחיל דווקא עם נתון מספרי: אדם שחור נורה בארצות הברית כל 28 שעות. עם הקביעה הזאת אי אפשר להתווכח, על הפרשנות דווקא כן. הקהילה השחורה באמריקה טוענת כי הנתון החמור הזה הוא פועל יוצא של ברוטליות ואפליה משטרתית. מאידך, האליטה הלבנה טוענת שאחוז ניכר מהשחורים בוחרים לחיות בתוך תרבות של גטו, ורוב מקרי הירי נובעים בכלל כתוצאה מריבים בין כנופיות.

 

כך או כך, דווקא בתקופת הנשיא השחור הראשון בוושינגטון, ברק אובמה, המתח בין השחורים ללבנים באמריקה מגיע לשיא חדש - שמשתווה רק לימי ההפגנות למען השחורים בשנות הששים.

 

2. הפער בין שתי תפיסות העולם שהוזכרו לעיל הוא עצום. אולי אפילו בלתי ניתן לגישור בשנים הקרובות. הפערים הכלכליים והחברתיים באמריקה הקפיטליסטית רק מעמיקים את הפירוד בין אלו שיש להם לאילו שאין להם, או במילים אחרות בין העושר הלבן, לעוני של הקהילה האפרו-אמריקנית. במצב הזה, מספיק למפות דמוגרפית את ערי אמריקה כדי להבין מדוע דטרויט קרסה, ניו אורלינס לא מתאוששת מהוריקן קתרינה כבר עשור, ואחוזי הפשיעה בשיקאגו הגיעו לשיאים שלא ידעה מאז ימי אל קפונה.

 

ואם עד עכשיו היה אפשר להתעלם מחבית אבק השריפה הזאת, הגיע המקרה של אריק גארנר מניו יורק, על כל גורדי שחקיה, בורסותיה ופירמות עורכי דיניה - שנחנק למוות על ידי שוטר לבן.

 

>> עוד בפרויקט:
שובה של המלחמה הקרה | ענת וובנובוי
השנה המטלטלת של בריטניה | מירי מיכאלי
התקווה לעצור את האבולה | ג'ולי סטינהאוזן, רויטרס
אמריקה מגלה את דאע"ש | גיל תמרי
אל החלל, ומעבר לו | דנאל לושי
מישהו הפסיק את הסמבה | דני מולכו

 

אם הסטטיסטיקה נשארת זהה והשחורים עדיין נמצאים בתחתית הסולם הכלכלי, כנראה שמשהו דפוק בשיטה עצמה. ואם פעם אולי דיברו על האפליה, היום היא מצולמת ומגיעה לכל מחשב וסמארטפון

3. מלקולם אקס, בניגוד לעמיתו מרטין לות'ר קינג, לא רצה שום סיוע מצידו של האדם הלבן. לפי תפיסת עולמו, רק פעילות אקטיסביסטית, מלחמתית, תשנה לעד את תודעתו ואת מצבו של השחור המדוכא, שלעד ייתפס כנחות מצידו של האדם הלבן.

 

מהבחינה הזאת הנשיא אובמה, שמזהיר מפני גלישת מהומות גזעיות לאלימות אנרכיסטית, נתפס על ידי רבים מהקהילה השחורה באמריקה כמשתף פעולה, לא פחות. תיכנסו ליוטיוב, ותראו את הסרטונים. אובמה מסומן בחלקם כאדם שחור, בחליפה של לבן. כזה שמשרת את המערכת ומקבע נתון נוסף שלא משתנה כבר שנים: אחד מכול שלושה גברים שחורים יבלה מספר שנים בכלא. אקסיומה.


4. אבל במקום שבו המערכת קופאת, חוקי המשחק משתנים דרך הרחוב. הטון ודרך הפעולה של מאבק השחורים בארצות הברית משתנים ב-180 מעלות. מרטין לות'ר קינג בחוץ, אקס בפנים. כי אם הסטטיסטיקה נשארת זהה והשחורים עדיין נמצאים בתחתית הסולם הכלכלי, כנראה שמשהו דפוק בשיטה עצמה. ובשנת 2014, בעידן הרשתות החברתיות, אי אפשר להסתיר יותר את הדוגמאות.

 

פעם אולי דיברו על האפליה, אבל היום היא מצולמת ומגיעה לכל מחשב, אייפד וסמארטפון. The revolution will be televised, ותגידו אתם למה שוטר היה צריך להשתמש בחניקה לא חוקית כדי להכניע מוכר סיגריות שלכאורה ביצע את משלח ידו בצורה לא חוקית.

 

5. הצטברות המקרים שבהם שוטרים לבנים ירו בשחורים נתפסת בימים אלה כמשהו חריג בנוף האמריקני, אבל אם תעיפו מבט לנתון למעלה תגלו, שוב, שמדובר במציאות יומיומית. ולנוכח התמונות באתרי האינטרנט ששום צנזורה פנימית כבר לא יכולה להסתיר, מנהיגים מבוגרים מארגוני מחאה שמלהגים כבר משנות הששים, כמו אל שארפטון, נתפסים כמיושנים. דווקא ארבע אמהות - עובדות, עניות, מ"שכונות פשע", של ארבעה צעירים הרוגים, טרייבון מרטין, מייקל בראון, טמיר רייס וגארנר - הפכו בחודש האחרון לסמל המחאה החדשה לאחר שרואיינו ברשת CNN. "מחאת האמהות" האפרו אמריקניות, שמדברות בגובה העיניים. בלי החליפות של אובמה, או המילים הגבוהות של שארפטון.


6. נסיים בביל קוסבי. קומיקאי אגדי לשעבר, וסמל שסרח בהווה. אדם שהציג במשך שנים את הדרך שבה "משפחה שחורה" אמורה להתנהג ולחיות בארצות הברית, ובין הצילומים, על פי העדויות שהולכות ונערמות, דאג לטפטף טיפות של סם למשקה של עוזרות ההפקה שלו.

 

כמו כל מיתוס גדול שמתנפץ, גם עבודת חייו של קוסבי ותוכנית הטלוויזיה שלו זוכים כעת לרוויזיה, ולהבנה ש"משפחת קוסבי" היא כנראה המשפחה השחורה שהאדם הלבן היה רוצה לראות במציאות אבל קיימת רק בדמיון שלו. משפחה שדומה לכאורה לכל המשפחות הלבנות, אבל עמוק בלב - היא אומללה ומופלית, בדרכה האפרו אמריקנית שלה.

 

 

ביל קוסבי בימים מחויכים יותר
 

ביל קוסבי בימים מחויכים יותר(יו טיוב)