BETA

דעה: כשהממשלה בוזזת אותנו, שום חרם צרכנים לא יעזור

דוח יוקר המחייה, שיובא הבוקר לכנסת, צריך לקחת את הדיון מהשוואות המחירים בין מילקי לקורנפלקס לבעיה המהותית והגדולה באמת. והבעיה הזו נמצאת בירושלים, אצל מקבלי ההחלטות, שבונים את הרצפה עקום וגורמים לכולנו לשלם הרבה יותר • דעה

מה דו"ח יוקר המחייה, שיובא הבוקר (שני) לכנסת, אומר לנו?


הוא אומר לנו שאנחנו חיים בתוך רשת דגים גדולה. ואנחנו מפרפרים בה. אלה לא נתונים של ארגון חברתי עם אג'נדה סוציאליסטית. זו לא תעמולת בחירות. זה מרכז המידע של הכנסת. בין היתר, הוא מראה כיצד ישראל הפכה ליקרה יותר מהמדינות המפותחות. ב-2005 היינו זולים בהרבה. היום אנחנו יקרים בהרבה.


שאלה אחת: המשכורת שלכם, גם היא עלתה באותה מידה?


לעמוד הפייסבוק של נדב איל


כתבתי כבר בעבר ואכתוב שוב: אנחנו עדים לביזה. בוזזים אותנו. ויש פה הרבה שותפים, שלא יהיה ספק. הטייקונים היקרים שלנו, שאינם נמים לעולם במסע הבלתי נגמר להפקת רווחים גדולים ככל הניתן. כמובן שבתחומים בהם יש קרטלים ומונופולים גדולים פערי המחירים הם החמדניים ביותר. ולמה לא?

 

עכשיו הפוליטיקאים שלנו משחקים את תפקיד ההמומים. הם בשוק. לא יאומן. הם רק היו שם כל השנים האלה, הלוביסטים רק שכנעו אותם אתמול לתמוך בחוק של היצרן הגדול שמחזיק גם כוח פוליטי

עברנו לשעון אתונה

ןיש מגזרים פוליטיים מוגנים (המוצרים בפיקוח עלו ב-73 אחוזים! ביצים וחלב, וכל מה שהוא ממש לא מותרות. מין מס כזה על עניים). פקידים להוטים בממשלה שרוצים להגדיל הכנסות מסים, ולהראות לחברות הדירוג בגאווה טבלאות אקסל של צמצום גירעון. ולעזאזל עם חשבון הבנק שלנו או גודל השעבוד למשכנתא.

 

וגם אנחנו אשמים. כי הסכמנו, כי שתקנו, כי נהנינו מהחגיגה (לא באמת. נהנינו מהמוזיקה שלה, מהריח של הכסף. רק שלא הבנו שזה ריח הכסף הגנוב שלנו). ככה, לאט, הגדלנו את עוגת החוב של משקי הבית. ישראל חיה על מה שאין לה. בדיור ולא רק שם. לאתונה היינו, ליוון דמינו.

 

ראיתי את ניסיונות חרם הצרכנים בשבועות האחרונים (מילקי, קורנפלקס וכל אלה). סילחו לי שאני אומר, אבל זו המחאה של אתמול. אין שום טעם לנסות לכופף את יצרני המזון והמפיצים; הבעיות כאן מבניות. הכתובת היא לא איזה חרם צרכנים. חרם צרכנים זה למדינה נורמלית שבה יצרן או שניים מפקיעים מחיר או דופקים שירות. מה עושים במדינה שכל הרצפה בה עקומה?


עכשיו הפוליטיקאים שלנו משחקים את תפקיד ההמומים. הם בשוק. לא יאומן. הם רק היו שם כל השנים האלה, הלוביסטים רק שכנעו אותם אתמול לתמוך בחוק של היצרן הגדול שמחזיק גם כוח פוליטי. עכשיו הם מנסים לעלות על הגל. זה נראה מגושם, מתחסד, כי זה באמת כך. זה ניסיון חיוור ופאתטי להטות את תשומת הלב.

 

מצד אחד זה מחמם את הלב. כשהטייקונים מתחילים לצרוח שהמחירים יקרים בגלל המכסים והמסים והמובארקים צווחים שהמחירים יקרים בגלל החמדנות של הטייקונים זה סימן ללחץ. אבל שלא תהיה טעות: הכתובת היא אצל נבחרינו. חרם צרכנים זה הסיפור של אתמול. את האחריות צריך לגבות בירושלים.