BETA

10.07.2014

11:43

נשיא ארה"ב אובמה וראש הממשלה נתניהו בפגישה בבית הלבן. הציבור האמריקני בעד
נשיא ארה"ב אובמה וראש הממשלה נתניהו בפגישה בבית הלבן. הציבור האמריקני בעד
,רויטרס

העתק-הדבק: על הגיבוי שמעניקה ארצות הברית לישראל במבצע "צוק איתן"

בעת שהטילים מתעופפים מעזה לישראל ולהיפך, מעניקה ארצות הברית לנתניהו - כמו ב"עמוד ענן" - את כל הגב להגן על אזרחיו, לפחות כל עוד אין פגיעה משמעותית באזרחים פלסטינים. השינוי הפעם: בתפקיד המתווך שעשוי להביא להפסקת האש, קטאר תוכל למצוא את עצמה בנעליה של מצרים

נדמה שבכירי הממשל בוושינגטון לא התאמצו יותר מדי, כדי לחבר את נוסח התגובה שלהם למבצע "צוק איתן". נכון לעת הזאת לפחות, הם השאירו את היצירתיות שלהם בבית, ופשוט פתחו את "ספר התגובות" בפרק ההיסטורי של מבצע "עמוד ענן" - והשתמשו בהעתק/הדבק במעבד התמלילים שלהם.

 

אם בימי הנשיא בוש בבית הלבן, קיבלה ישראל כר בלתי מוגבל לפעולה כשנפתחה מלחמת לבנון השניה, והאמריקנים אפילו הביעו תרעומת על ישראל על שלא "כיסחה" מספיק לדעתם את חיזבאללה ולא הפגינה החלטיות מספיקה בשדה הקרב, הרי שממשל אובמה גיבש לעצמו דפוס מתון יותר.

 

התגובה האמריקנית, הפבלובית כמעט, עובדת במקביל בשני מישורים - מישור התגובה הפומבית, והמישור שמיועד למציאת דרכים דיפלומטיות להביא להפסקת אש.


גם הפעם חוזרים האמריקנים ומשחזרים אחד לאחד את כל מרכיבי המישור הראשון, בשיטת העתק/הדבק מעימותים קודמים: זה מתחיל בהכרה בזכותה ובחובתה של ישראל להגן על עצמה ועל תושביה מפני התקפות הטילים, ממשיך בשבירת המשוואה כי התקפות ישראל שקולות להתקפות חמאס (ארה"ב מבהירה שאין דין פגיעה באזרחים ישראלים חפים מפשע, כדין - פגיעה ישראלית בטרוריסטים), ואז מגיע המרכיב המאזן בתגובה - קריאה להימנעות מפגיעה בחפים מפשע בשני הצדדים והבעת תקווה לסיום מהיר של העימות.

הטייס האוטומטי אינו זמין כעת

במקביל למישור הפומבי, מתקיים כל העת המישור המדיני. העיקרון פשוט - לבנות מתווה מדיני שייאפשר לצדדים להגיע להפסקת אש. מאחורי הקלעים בעבר היה מדובר בעבודת הכנה שהמתינה ל"אור ירוק" ישראלי בעצם, וכאשר הישראלים רמזו לבני שיחם האמריקנים שהמבצע קרוב למיצויו, הושקו התוכניות המדיניות, שהובילו בסופו של תהליך להפסקת אש ולהבנות עם חמאס שגובשו בעקבותיו.


הבעיה שניצבים בפניה האמריקנים הפעם היא שלצורך המישור הזה, לא ניתן עוד להפעיל את "הטייס האוטומטי" המצרי שבו הם השתמשו בעבר. לכן, בצר לו פנה אתמול שר החוץ קרי לשושבינים החדשים של חמאס - הקטארים - וניסה לרתום אותם למהלך עתידי של גיבוש הבנות חדשות בין חמאס לישראל. המהלך המדיני הזה יצבור תאוצה בימים הקרובים כשארצות הברית תנסה לראות האם הקטארים הם פרטנר, או שעליה להמשיך ולחפש פתרונות נוספים.

 

 

אבו מאזן בוועידה בקטאר. מאחוריו: פרטנר פוטנציאלי להבנות עם חמאס
 

אבו מאזן בוועידה בקטאר. מאחוריו: פרטנר פוטנציאלי להבנות עם חמאס(רויטרס)

 

תשאל מהר, נענה מהר

הממשל בוושינגטון גם מקווה כי העימות הנוכחי ימית סופית את ממשלת האיחוד בין חמאס לרשות הפלסטינית, ולכן האמריקנים לא רק מדברים עם עבאס ברמת שר החוץ קרי המשוחח עמו בטלפון, אלא שולחים את פיל גורדון, עוזר הנשיא למזה"ת, שנמצא בארץ, להפגש עם הפלסטינים ברמאללה ולוודא את מותו של הסכם הפיוס, או כפי שהגדירה זו דוברת משרד החוץ ג'ן סאקי: "כרגע לדעתנו אין שום מקום להמשך שיחות האחדות בין הרשות לחמאס".

 

בינתיים, על כל פנים, מפגינה סאקי קוצר רוח לא אופייני כלפי הכתב הפלסטיני שנוהג להגיע כמעט מדי יום לתדרוך משרד החוץ. אם בימים כתיקונם היא מאפשרת לו בנינוחות להציג בהרחבה את שאלותיו ולשטוח את נימוקיו, בימים האחרונים היא מרבה לשסע את דבריו, ולמהר ולהקריא לו פעם אחר פעם את התגובה הרשמית, שכאמור הועתקה ממבצע "עמוד ענן": הבהרה שכאשר אזרחי ישראל מותקפים, אנחנו קודם כל איתם.


אלא שירח הדבש הזה אינו בלתי מותנה בזמן ובהתרחשויות. הוא נכון כל עוד לא שוטפות את המסכים תמונות של פגיעה משמעותית באזרחים פלסטיניים. ולכן "פספוס" ישראלי באחת התקיפות עלול באחת לטרוף את הקלפים, כך שהמנדט האמריקני לחופש פעולה ישראלי רחוק מלהיות בלתי מוגבל, כפי שהיה בתמיכה הנדירה שסיפק הנשיא בוש לישראל בימי מלחמת לבנון השניה.