BETA

06.01.2014

15:06

לא הביע חרטה. משה קצב
לא הביע חרטה. משה קצב
,יוסי זליגר

המדינה דחתה את בקשת קצב למשפט חוזר

מנהלי המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה השיבו במכתב מפורט לפרקליטיו של הנשיא לשעבר, שהורשע לפני שלוש שנים בסדרת עבירות מין בנשים, וטענו: "במקרה שלפנינו לא מתקיימת אחת העילות לקיומו של משפט חוזר, ובפרט לא מתקיים עיוות דין"

פרקליטות המדינה הודיעה היום לעורכי דינו של נשיא המדינה לשעבר משה קצב, יהושע רזניק וציון סהראי, כי בקשתו של קצב למשפט חוזר נדחית. במכתבה של הפרקליטות, המתייחס לפנייה מיום 14 לאוקטובר, נטען כי "במקרה שלפנינו לא מתקיימת עילה מן העילות המפורטות לקיומו של משפט חוזר - ובפרט לא מתקיימת עילת עיוות דין".

 

בקשתם של עורכי הדין התמקדה בשאלה העובדתית של היתכנות אחד ממעשי האינוס בהם הורשע קצב, נוכח לוח זמנים שלדברי הנשיא לשעבר סותר היתכנות זו. הפרקליטות טוענת כי השאלה נידונה באופן מפורש על ידי שתי ערכאות, שהגיעו למסקנה מכרעת לפיה "מעשה האינוס בוצע גם בוצע". על פי תגובת הפרקליטות, "קצב מבקש הליך ערעורי נוסף על ההליך שכבר נתקיים, ולא לכך נועד ההליך החריג של משפט חוזר".

 

קצב הורשע בדצמבר 2010 בביצוע עבירות מין חמורות בנשים שתחת מרותו, של אינוס, מעשים מגונים כולל תוך שימוש בכוח, בהטרדה מינית ובשיבוש מהלכי משפט. ההרשעה בוססה על "הכרעת מהימנות חדה וברורה", וגם סתירות ואי-דיוקים שנמצאו בדברי המתלוננת היו "בשוליים של ליבת הגרסה". בית המשפט, מזכירה הפרקליטות, הוסיף גם "הכרעת מהימנות שלילית ביותר ביחס למבקש, שהכחיש באופן מוחלט וגורף כל מגע מיני עם המתלוננת, ואף את נוכחותו באותם מקומות בהם יוחס לו ביצועם של המעשים".

 

בהכרעת הדין מלפני שלוש שנים קבע בית המשפט לגבי מעשה האינוס הספציפי, ב-19 באפריל 2008, כי "בשעה 17.00 של אותו יום נסתיימה אבטחתו של המבקש", וכי "דממת אלחוט בין 18:09 ל-19:27 אפשרה נסיעה של השניים מהפארק הלאומי ללשכה בתל אביב וביצוע מעשה האונס בלשכה". לאפשרות זו נמצאו חיזוקים בהתקשרויות הרבות של המבקש אל המתלוננות לפני האירוע, וביום שלאחר מכן, וכי תיאורו של קצב את מעשיו באותו היום אינו הולם את פלטי שיחות הטלפון - הנשיא לשעבר טען כי מהאירוע בפארק הגיע מיד לביתו, ואחת השיחות היתה אל הטלפון בבית.

"בכל יום מרשיעים בלי לדעת שעה מדויקת, יום או שעה"

קצב הורשע גם בערעור הראשון, ונדחה, כאשר השופטים "צוללים לפרטי הראיות", ומגיעים לאותה מסקנה אליה הגיעו השופטים במקור: "פלטי השיחות של המערער ושל א' מאפשרים את סיפור המעשה שסיפרה א'. אין לומר כלל ועיקר כי הסיפור לא ייתכן. גם תמיהות שונות לגבי לוחות הזמנים אינן יוצרות ספק סביר באשמת המערער... עדותה של א' נמצאה מהימנה, עדות המערער נמצאה בלתי מהימנה, ואין בפי המערער טענה שיש בה כדי לכרסם בגרסאותיה של א'".


בערעור הנוכחי טענו פרקליטיו של קצב כי "היתכנות מעשה האינוס נקבעה על פי הערכות, השערות והנחות חסרות בסיס ראייתי, שאין מקומן במשפט הפלילי", וכי "הקביעות הללו חורגות מגדרה של טעות שיפוטית והופכות לעיוות דין". הפרקליטות השיבה כי כל הטענות הללו כבר נידונו בעבר בפירוט, וכי "האשמת הערכאות בקביעת עובדות על דרך ניחוש" אינה משכנעת. "בכל יום בתי משפט מרשיעים נאמנים בביצוע עבירה מעבר לספק סביר, למרות שאין בידי בית המשפט לקבוע את השעה המדויקת ביום של הביצוע, את היום המדויק בחודש, או אף את השנה המדויקת - ואין בכך לפגום בהכרעה המרשיעה".

 

"הנה כי כן", מסכמות סגנית מנהל המחלקה הפלילית בפרקליטות נעמי גרנות, ומנהל החלקה ג'ואי אש, "לא נפל כל פגם בהכרעות השיפוטיות שלפנינו".