דעה: מדוע איננו צריכים להסתמך על תארים אקדמיים?

האקדמאים בטוחים שהשווי שלהם בשוק גבוה יותר לעומת אלה שלא רכשו השכלה, לא מוכנים לרדת בדרישות השכר, לא מבינים שאישיות המועמד חשובות לא פחות – וכל זאת לאחר שברוב המקרים, לא קיבלו כלים פרקטיים לצורך עבודתם • "האוניברסיטה של החיים", נקודת המבט של המעסיקים

לפני כמה ימים שמעתי שוב את הביטוי "שקרים אמיתיים". הוא נאמר בהקשר למנטרה שמלווה אותנו מגיל צעיר "תלמד, תצליח". לנוסחה זו קמו הרבה תומכים נלהבים כמו הסביבה החברתית, המשפחתית, מערכות החינוך - העיקר ללכת בתלם.

 

לרבים זהו מסלול חיים שהוגדר מראש, צבא, לימודים לתואר ואולי לעוד תואר. מסלול חייו של צעיר ממוצע שמשקיע בלימודי תואר, מוצף בתכנים, מבצע את המטלות והבחינות ובטוח שנוסחת ההצלחה בכיסו - ואז הוא מגלה שיש עוד אלפים כמוהו שנתקלים במעסיקים שלא כל כך מתרשמים מהתואר האקדמי שרכש לעתים במאמץ רב.

 

מרבית בוגרי התואר הראשון מגלים שהוא אינו מקנה להם כרטיס כניסה אוטומטי לשוק העבודה. זאת ועוד, הרי הובטח להם שאם "תלמד תצליח", והמשמעות היא שה"שווי" שלהם בשוק העבודה יהיה למעשה גבוה יותר לעומת כאלו שלא רכשו השכלה אקדמית. אולם מהר מאוד הם מתבדים. על כל משרה שמתפרסמת מגיעות עשרות אם לא מאות קורות חיים, ביניהן גם של אלו שכבר יצאו לשוק העבודה ואינם אקדמאים, ובעלי מוכנות לרדת בדרישות השכר.

 

לכל סדרת כתבות "האוניברסיטה של החיים":

 

למה לעשות תואר בארץ אם בסוף לא מוצאים עבודה?

 

למה לעשות תואר בארץ כשאפשר ללמוד בחו"ל?

 

למה לעשות תואר כשאפשר להפוך למיליונר בגיל צעיר?


מלכוד התואר: מבחינת המעסיקים קימות משרות רבות בהן התואר לחלוטין אינו נחוץ בהגדרת התפקיד, אולם למול כל שפע הבוגרים בשוק, המעסיק אולי יבחר לקחת עובד בעל תואר אקדמי, אך ישלם שכר שמותאם להגדרת המשרה.

 

חלקם מהמעסיקים עמם אנו עובדים אינם מגדירים את התואר האקדמי כסף כניסה. איכות העובד, סגנון התקשורת שלו, יכולת להתמודד עם משיבות צולבות, נורמות אישיות וכדומה, מוגדרים כפרמטרים חשובים המשפיעים על קבלה לתפקיד. התואר במקרה הזה יהא רק "בונוס".

 

מצד שני, בוגרי תואר ראשון ושני מוצאים את עצמם נדחים דווקא בשל היותם "אובר קווליפייד". איך זה עובד? המועמד נוטה להדגיש את ההשכלה הנרחבת, את יכולת הלמידה והראייה הרחבה, והוא בטוח שהוא המועמד האידאלי ומיד יתקבל לעבודה. מהר מאוד הוא מגלה שהוא מקבל מעט פניות אם בכלל, שברובן מסתכמות במשפט: מצטערים, אתה "אובר קווליפייד".

המודל מהכיתה לא עובר לשטח

מדוע נוצר מצב כזה? כאשר אנו בוחנים את מסלולי הלימוד באוניברסיטאות, נמצא מוסדות רבים שאינם מקנים מיומנויות פרקטיות לשילוב בשוק העבודה, לא תמיד יכול כל סטודנט לתרגם את המודל שלמד בכיתה להליך ניהולי מתורגם בשטח.

 

בואו נודה באמת הכואבת: ללא ניסיון מוקדם בשוק העבודה, כל הלמידה נשארת תיאורטית. הסטודנט אינו יכול לרדת לשורשי הדילמות הניהוליות והקשיים שעומדים בפני מנהל ולבחור את הכלי המתאים לעשות בו שימוש. יתרה מכך - גם מרבית המנהלים בארגונים יעידו שנדרשת למידת שטח והכשרה נקודתית. ובהעדר ניסיון או מתן כלים פרקטיים, אנו משאירים למעשה את הסטודנט ללא מענה.

 

דור אבוד, כבר אמרנו?

 

הכותבת הינה מנכ"ל פורטל הניהול proso.co.il