BETA

05.01.2019

21:54

בזכות הדולפין: קיבוץ המיליונרים ששווה 2.5 מיליארד שקלים

בקיבוץ יזרעאל חיים כ-300 חברים, ובו כולם נהנים ממענקים שמנים, לימודים בחינם באונ' וביטחון פנסיוני. זאת, הודות לרובוט מנקה בריכות שהפך את היישוב לתאגיד בינ"ל

קיבוץ יזרעאל הוא למעשה תאגיד בין-לאומי שרק הולך וגדל משנה לשנה, שכל חבריו, כ-300, הם מיליונרים. הוא היה על סף קריסה כלכלית, והצליח למצוא מחדש את חזון החיים בזכות רובוט קטן לניקוי בריכות שהעשיר את קופת הקיבוץ בלא פחות מ-2.5 מיליארד שקלים. כעת, הם נהנים ממענקים שמנים, לימודים חינם באוניברסיטה וביטחון פנסיוני לעת זקנה.

 

הקיבוץ, ששוכן למרגלות הגלבוע, נוסד ב-1948 על ידי חיילם משוחררים מהפלמ"ח. בשנות ה-50 הקיבוץ קלט עולים מדרום אפריקה וניו זילנד. אך בשנות ה-80 הגיע, גם מדרום אפריקה, האסטלר – רובוט לניקוי בריכות, שאחרי מספר שנים שודרג על בסיס זחל"מ של צה"ל והחליף את שמו לדולפין. אייל טרייבר, מנכ"ל חברת "מיטרוניקס", שבבעלותה הרובוט, אמר כי "שני המפעלים מייצרים כ-2,000 רובוטים ביום למעל 50 מדינות. החברה מחזיקה היום מעל 44% נוכחות עולמית בתחום הרובוטים".

 

 הדולפין  - רובוט שמנקה בריכות
 

הדולפין - רובוט שמנקה בריכות (חדשות עשר )

 

 

בשנה האחרונה היה מחזור המכירות של המפעל 700 מיליון שקלים, ושווי החברה טיפס לשני מיליארד וחצי שקלים. אך בניגוד לרוב הקיבוצים בישראל, ביזרעאל לא בחרו בהפרטה, וממשיכים בחיי הקיבוץ כרגיל. "קבענו לעצמנו עוד בטרם הרווחנו, שחמישה מיליון הראשונים, 88% מהם אנחנו שמים בביטחון הסוציאלי", אמר אבנר אלתרלוי, מנכ"ל אחזקות לשעבר, "את החמישה מיליון השניים נחלק קצת לחברים, נבנה בתים, נשים קרן לילדים שלנו. אנחנו חוסכים לכל ילד פי שלושה ממה שהמדינה נותנת". למעשה, לדברי חבר הקיבוץ איזי לויתן, "כל בן קיבוץ שרוצה לצאת ללמוד באוניברסיטה, אפילו כשהוא עוזב, אחרי הצבא יש לו שלוש שנות לימודים חינם".

 

הכל התחיל בשנת 1977, אז היה מהפך בבחירות ומנחם בגין עלה לשלטון. לפתי כל הקיבוצים, שהיו בבת עינו של השלטון הישן, קיבלו כתף קרה והתקציבים קוצצו. "הייתה הרגשה שהחיים פה סוגרים עלינו, והייתה הרגשה שלא נצא מזה, שאין תקווה", סיפרה נעמי עמית, מנהלת שיווק "מיטרוניקס" לשעבר.

 

אלא שאז הגיע לני הירש, שרצה לברוח כמה שיותר רחוק משלטון האפרטהייד בדרום אפריקה, עלה לישראל והגיע לקיבוץ. הירש, ששמע על רובוט שמנקה בריכות, סיפר לחבריו החדשים, שהתלהבו ושלחו אותו מיד להיפגש עם בעל המפעל. חיבור האינטרסים עבד טוב – מצד אחד קיבוץ בחובות בלי תוצרת למכור, מצד שני מפעל בלי יכולת למכור את התוצרת. ומשם – הכל היסטוריה.

 

הקיבוץ סירב לאקזיט, שאם היה קורה כל חבר בקיבוץ היה מקבל מיליונים, ובמקום זה הם משקיעים כמעט את כל הכסף במפעל ובמיזמים נוספים, שכל מטרתם היא לאפשר לקיבצוניקים של יזרעאל להמשיך את מודל החיים המשותפים. "אנחנו עם הרבה מאוד דעות ואמוציות, אז פעם בכמה שנים אנחנו מתכנסים ומחליטים איך אנחנו נחלק את הרווח בשלוש שנים הבאות. למה בכמה שנים? בשביל לא לריב אחד עם השני".