31.12.2018

12:12

עודכן:

בווידאו: נאום הנשיא ריבלין באשכבה של עמוס עוז

"לא פחדת להיקרא בוגד": הנשיא ריבלין נפרד מעמוס עוז

אחד מגדולי סופרי ישראל הובא למנוחות בקיבוץ חולדה. בתו פניה: "הוא האמין בדיבר אחד - לא תכאיב". נכדיו: "אחרי קמפיין השתולים, היה בודק את הצמיגים"

הסופר עמוס עוז, שנפטר ביום שישי לאחר מאבק בסרטן בגיל 79, הובא היום למנוחת עולמים.

 

לאחר טקס האשכבה שנערך בתיאטרון צוותא, בו נאם נשיא המדינה ריבלין, הובא למנוחות עמוס עוז בקיבוץ חולדה - בטקס ללא הספדים נוספים. נילי אשתו ניגנה על חליל, ובני המשפחה שהגיעו לחלוק לו כבוד אחרון, שרו שירים סביב הקבר, בהם "הכניסיני תחת כנפך", "ציון תמתי" ו-"פה בארץ חמדת אבות".

 

"עמוס אהובנו", אמר נשיא המדינה ראובן ריבלין בטקס, "כבר שתי יממות עברו, ואני עדיין לא יודע איך לבחור את המילים. לדבר על עמוס שלי או שלנו. על עמוס החבר לספסל הלימודים בגימנסיה העברית בירושלים, שהוא לא כל כך אהב אותה, עמוס השכן שלי, הילד שלא שיחק כדורגל, אבל כשחליתי בשפעת פעם בא אליי לבקר ביקור חולים ובמשך 3 שעות הסביר לי את ההבדל בין ציונות פוליטית לציונות מיסטית. 3 שעות ואנחנו בני 14 - אתם רק יכולים לדמיין עם איזה כאב ראש חזרתי למיטה.

 

 

 

 

 
 עמוס עוז
 

עמוס עוז (יח"צ )

 

 

"דווקא בגלל שהכתיבה שלך הייתה אנושית ואוניברסלית לא פחות משהייתה אישית וקרובה, הצלחת לספר את הסיפור שלנו הרחק הרחק מעבר לישראל הקטנה שלנו. עמוס יקירי תמיד אמרת לי שאתה מקנא בי. כי אני הוא זה שרקד עם הבנות. אבל אני גם קינאתי בך, קנאת סופרים, או יותר נכון קנאתו של מי שאיננו סופר במי שהוא סופר.

 

אבל טביעת האצבע הכי ייחודית שלך הייתה היכולת שלך להתבונן על הדברים, עמוק עמוק מבפנים אבל גם תמיד קצת מבחוץ. ׳אני אף פעם בחיי לא הייתי עם הרוב׳ אמרת באחד הראיונות שלך. היית איש האבן הירושלמית והדשא של הקיבוץ וערד המדברית.


"ואתה עמוס, לא רק שלא פחדת להיות מיעוט בדעת מיעוט, אפילו להיקרא בוגד לא פחדת. להפך, ראית במילה הזאת תואר של כבוד. לפני שנתיים עמוס יקר התארח בחוג תנ"ך בבית הנשיא והמילים שאמרת אז עדיין חורכות .... ׳הרבה פעמים בחיי קראו לי בוגד וישנה השמועה שאינני היחיד בחדר הזה. הראשונה בחיי הייתה כשהייתי בן 8. ואז הקראת רשימה ארוכה של בוגדים - הרצל, בן גוריון, רבין וביאליק', בזכות האומץ הזה, בזכות המבט,הכי פנימי והכי חיצוני גם יחד, היית עבורי ועבור רבים כל כך מדליק פנסי רחוב של כולנו כאן".

 

מנהיג נוסף שספד היום לעמוס עוז, הוא יושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, ששלח למשפחתו מכתב תנחומים, בו כתב כי חייו של עמוס עוז היו מלאים בתרומה תרבותית ומחשבתית, וכי הגן על האמת והצדק ופעל למען השלום.

 

 המכתב ששלח אבו מאזן למשפחת עוז

המכתב ששלח אבו מאזן למשפחת עוז (חדשות עשר )

 

 

"אחד המנהיגים הרוחניים והתרבותיים הגדולים שקמו לארץ הזו"

 

"במותו נגרע ממני, ומרבים אחרים, חלק מעולמי", ספד לו ראשון השחקן עודד קוטלר, "אבד לנו דובר גדול של היותנו. מנסח ענק של המציאות שבה אנו חיים, שפרקים רבים של ניסוחיו הרבים היו ביטוי של חזון רבים שנכלם, וחלקים אחרים היו והינם דברי תוכחה נוקבים וכואבים של אחד מהאוהבים הגדולים של הארץ הזו, של שפתה על מגוון אזרחיה ושוחרי טובתה. עמוס עוז הוא אחד המנהיגים הרוחניים והתרבותיים הגדולים שקמו לארץ הזו. לי הוא היה כמנהיג. ידוע שהוא היה עז רוח וחוצב להבות, אך בה בעת גם איש רעים דואג ואוהב שלהומור שלו לא היו גבולות של תקינות".

 

"סופרים צריכים למות ביום שישי"

 

בתו של עוז, פניה עוז זלצברגר, סיפרה: "אבא שלי מת ביום שישי ואני הבנתי שסופרים צריכים למות ביום שישי, כי במשך כל השבת וכל סוף השבוע הארוך הזה בארץ ובכל העולם, רבבות אנשים קראו את אבא ועל אבא והאזינו לאבא בשקט בשבת החורפית הזאת. סופר צריך למות ביום שישי.

 

"בגיל 4, גיליתי שיש מוות - ואבא אמר לי: 'אל תדאגי, עד שתגדלי אמציא המצאה כזאת שיותר לא ימותו'. יש שיגידו, לדעתי בצדק, שלא צריך להגיד דבר כזה לילד קטן שמפחד מהמוות. הביקורת הזאת יכולה להיות תקפה גם בפוליטיקה של אבא - כן, אני אדבר כאן על הפוליטיקה שלו כי אצלו ואצלי הפוליטי גם אישי. לא כל האישי הוא פוליטי חס ושלום, אבל כל מה שפוליטי הוא גם אישי, והיו שחשבו יש שחושבים שהאופטימיות שליוותה את עמוס עוז רוב חייו הייתה מין פנטזיה של שלום עולמי, של האדם שבכל סבך סתירותיו יכול להיות דווקא טוב. של חברה אנושית שיכולה לתקן. היו שבזו לאופטימיות הזאת ואפילו נבהלו ממנה, כי אפילו תקוות שלום עיקשת בין ישראל לערבים ובפרט בין ישראל פלסטינים היא תקוות שלום כזאת, כאילו היא מין תעתוע המצאת סופרים צל עובר במערה אפלטונית.


"ואבא התעקש, ואמר גם לקראת הסוף, שאפשר שאנשים ונשים ייעשו טובים יותר עם הזמן. בזכות איזו כניעה בכאבו של האדם. דרך היכולת לספר סיפורים זה לזה ולשמוע סיפורים ולחיות רגע דק בעולם הזר של גיבורי הסיפורים. ואבא אמר - את כל צווי המוסר ועשרת הדיברות אני יכול לצמצם לדיבר אחד בלבד, 'לא תכאיב'. ואם זה בלתי אפשרי, לפחות תשתדל להכאיב פחות. הוא השתדל שלא להכאיב, כל חייו השתדל. היטב אני יודעת שלפעמים הוא הכאיב. 

 

"אבא מת. אבא ידע שאנחנו נמשיך. הוא המציא מין המצאה כזאת שלא תמות התקווה ושלא ימותו המילים. אנחנו נמות אבל לא התקווה ולא המילים כל עוד יש לו כאן חברים ומשפחה וקוראים בני שיח ובני פלוגתא. אהבתי אותו אהבת נפש, והיינו קרובים, וחשבתי שאעמוד כאן ולא יהיו לי מילים. ויש בהן הרבה כוח וכוחן לא הולך למות. מילים שמשנות מבט ומילים שמשנות עולם. הן לא ימותו, ואנחנו עוד נגשים פה כמה תקוות".

 

בתו של עמוס עוז, פניה עוז זלצברגר בטקס האשכבה
 

בתו של עמוס עוז, פניה עוז זלצברגר בטקס האשכבה (חדשות עשר )

 

 

"עסקת כל חייך בלנסות לתקן את ארצנו המדממת"

 

דין ונדב זלצברגר, נכדיו של עוז, דיברו אף הם בטקס, וסיפרו איך סבם היה בודק את צמיגי מכוניתו לאחר שנכלל ב'קמפיין השתולים' נגד אמנים שהשתייכו לשמאל. "עדיין קשה לכולנו להאמין שאתה לא כאן איתנו. יושבים אצלך בסלון, מדברים ואני עדיין שומע את קולך בשיחה, את האנקדוטה, את הבדיחה, את האמירה האמיתית אבל הלא מתפשרת. פסוק מספר עמוס.

 

"סבא היה קם מוקדם מאוד בבוקר, עוד לפני הציפורים, היה שותה כוס קפה, מוודא שאין איזו תמונה טיפה עקומה על הקיר, ויוצא להליכה. חושב, ובסוף מתיישב מול שולחנו עם מוסר עבודה. סבא, מעבר למילים ולסיפורים שסיפרת באוזנינו, לאהבה העמוקה והלא מתפשרת לארץ הזו, לאהבת האדם ולרדיפת השלום, היו הסקרנות שלך, הספקנות בכל דבר, הצניעות, התמימות הכמעט ילדותית שלך, העקשנות וההתפשרות.


"בחודשים האחרונים כשליוותה אותך המחלה הארורה הזאת הקשר בינינו התבגר והעוז להכיל דברים שלא היו קודם לכן, דיברנו על זוגיות על טבע האדם על המוות, כל כך הרבה שנים חיכיתי להתחיל לדבר איתך אדם בוגר כאדם בוגר ועכשיו אני רק רוצה את סבא שלי בחזרה".

 

"יקר שלנו, עסקת כל חייך בלנסות לתקן את ארצנו המדממת. החזקת בליבך תקווה להוריש לנו עולם טוב יותר ולו במעט מהעולם בו גדלת. אמרת לנו בשיחתנו הפרטית האחרונה ביום שני שאתה שלם עם חייך, עם הדברים שהספקת לעשות ולראות בעולם. אני מבטיח לך סבא שאתה לא נפרד מאיתנו".

 

נכדיו של עמוס עוז בטקס האשכבה
 

נכדיו של עמוס עוז בטקס האשכבה (חדשות עשר )

 

 

הסיפור שליווה את שי ניצן

 

עוז היה מגדולי הסופרים של ישראל, וממעצבי התרבות הישראלית. ספריו, ביניהם "סיפור על אהבה וחושך", "מיכאל שלי", "קופסה שחורה", "פה ושם בארץ ישראל" ואחרים, תורגמו ל-45 שפות וזיכו אותו בפרסים בינלאומיים.

 

בין החולקים כבוד אחרון היו שרת התרבות מירי רגב, ראשי המחנה הציוני אבי גבאי וציפי לבני, ראש הממשלה והרמטכ"ל לשעבר אהוד ברק, ראש הרשימה המשותפת איימן עודה, יו"ר מפלגת מרצ תמר זנדברג, ראש מפלגת "חוסן לישראל" המועמד לראשות הממשלה. "הוא היה איש נהדר", סיפר גנץ, "נפגשתי איתו ושוחחתי איתו על הרבה דברים". כאשר נשאל על הקהל שהגיע לצוותא, ענה: "יש כאן ימין, שמאל, זה לא משנה". 

 

למותו של עוז התייחס הבוקר גם פרקליט המדינה שי ניצן בכנס "כלכליסט". "לפני מספר שנים זכיתי לסעוד עם עמוס עוז ז"ל בארוחת ערב בביתם של חברים משותפים. במהלך הארוחה הוא שאל אותי לגבי כמה פרשות ש'התפוצצו' באותה עת, שנגעו לאנשי שלטון שסרחו, ובשיחתנו, הוא הסתכל בי במבט עמוק בעיניו הטובות ואמר לי כך: 'כשמרימים את מכסה הביוב יוצאת בתחילה צחנה עזה, וכולם מתרחקים מיד. האנשים חשים כאילו הסרחון בלתי נסבל הוא. אלא שבחלוף זמן מה, דווקא הרמת המכסה ויציאת אדי הרעל מן הביוב, היא זו שמטהרת את אוויר התעלות ומאפשרת התחדשות ושינוי. על כן, חזקו ואמצו. המשיכו את מאבקכם לטיהור האויר במדינה. בסופו של דבר ייטהר האויר והמדינה תצא נשכרת!'".