BETA

26.07.2013

22:24

עודכן:

דיסקין על המשא ומתן: "קרובים לנקודת אל חזור, זה רגע האמת של נתניהו"

בראיון ל"שישי" הזהיר ראש השב"כ לשעבר מהשלכות כישלון המשא ומתן עם הפלסטינים. "יום אחד פשוט נראה שאי אפשר לעשות את זה", התריע. השבוע, כשנודע על המחווה המסתמנת של שחרור אסירים, נפגש עם משפחת מוזס שהמחבל שפגע בה עתיד להשתחרר, והודה: "התנגדתי לשחרור אסירים גם בעסקת שליט, אבל יש דברים כואבים שיצטרכו לקרות כדי לגרום לגלגלים להסתובב"

"אנחנו ממש ממש נמצאים סביב נקודת האל-חזור. פה לא תהיה התרעה, אף אחד לא יצלצל בפעמונים. אנחנו יום אחד פשוט נראה שאי אפשר יותר לעשות את זה" - במילים אלה מזהיר, בראיון לתוכנית "שישי", ראש השב"כ לשעבר, יובל דיסקין, מהשלכות כישלון חידוש שיחות המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים שעתידות להתחדש השבוע בוושינגטון לאחר קיפאון של שלוש שנים.

 

דיסקין, שבעבר מתח ביקורת קשה על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בנושאים שונים, אמר בראיון בלעדי לחדשות 10 כי הוא מאמין ש"זה רגע האמת, במידה רבה, של ראש הממשלה שלנו, נתניהו, ושל יו"ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, מהצד השני. אם הם מנהיגים באמת ואם הם באמת חושבים שזה חשוב כפי שכל אחד מהם התבטא, אז בבקשה, תובילו. ולהוביל בלשבת במקום ולנאום נאומי בר אילן או נאומים אחרים, מזה לא יצא שום דבר".

 

הראיון עם דיסקין נערך במסגרת פגישה שקיים עם בני משפחת מוזס שבשנת 87' איבדה את האם עפרה ואת בנה בן החמש, טל, בפיגוע בו הושלך בקבוק תבערה לעבר רכב המשפחה וגרם גם לפציעתם באורח קשה של האב אייבי ושני ילדיו, עדי וניר. השבוע נודע כי במסגרת המחווה הצפויה לשחרור אסירים פלסטינים ותיקים כחלק מחידוש השיחות, ישוחרר גם דאוד עדל מוחמד, המחבל שהשליך את אותו בקבוק תבערה. דיסקין, אז ראש נפת טול כרם וקלקיליה בשב"כ, היה מהראשונים שהגיעו לזירת האירוע.

 

"אני מאוד מתנגד לשחרור אסירים ובטח לא שחרור לא פרופורציונלי בתכתיב של ארגון טרור. התנגדתי לזה בעבר, התנגדתי לזה גם בעסקת שליט", הודה דיסקין. "אני רואה הבדל משמעותי בכך שממשלה רוצה לקדם תהליך מדיני ויוזמת מחווה או נרקמת מחווה של שחרור אסירים בשביל לייצר משא ומתן מדיני שאולי, בסימן שאלה גדול, ייצר מציאות יותר טובה לכולנו. אני לא שולל".

 

לדבריו, "העגלה של המשא ומתן שקועה בבוץ מאוד עמוק המנהיגים משני הצדדים שקועים בבוץ. מעט מאוד אנרגיה ויכולת לזז קדימה. יש כמה דברים כואבים שיצטרכו כנראה לקרות כדי להתחיל לגרום לגלגלים להסתובב. אם לא ננסה לא נדע אף פעם. לא לעשות שום דבר ולהגיד 'בוא נחכה', אני לא מאמין בגישה הזו. זה דימיון ששום דבר לא קורה. שטח החיים, הדמוגרפיה, הגיאורגפיה, הכל משתנה".

 

ראש השב"כ לשעבר הזהיר כי התוצאה של כישלון השיחות עשוי להוביל למציאות שישראל לא תוכל לקבל. "אנחנו נכנסים לתהליך של איקס עשרות שנים שנהפוך למיעוט בין הים לנהר", הוא אמר. "אנחנו רוצים לחיות במצב הזה? אם נהיה במדינה אחת לשני עמים כשאנחנו נותנים זכויות לעם הפלסטיני, המשמעות היא שאם גם נהיה מדינה דמוקרטית נפסיק להיות מה שאנחנו היום. יש כאלה שכבר שמעתי אותם שעברנו את הנקודה הזו. אני חושב שאנחנו מתקרבים אליה במהירות אבל לא חצינו אותה. בטווח של שנתיים-שלוש, אם לא תהיה החלטה דרמטית נהיה אחרי הנקודה הזו".

 

דיסקין הסביר כי מדובר בנקודת אל-חזור, שכן לאחריה "אין ממשלה שתהיה מסוגלת לחולל מהלכים כאלה בשטח כי תצטרך או לספח את השטח או לתת לעם הפלסטיני זכויות שוות כי אחרת תהיה מדינת אפרטהייד ולא הייתי רוצה לחיות במדינת אפרטהייד ולכן אין ברירה אלא לתת לדבר הזה סיכוי".

 

לאור כל זאת, דיסקין קרא לתניהו וליושב ראש הרשות הפלסטינית, אבו מאזן, להפגין מנהיגות ולהביא לשינוי המצב הנוכחי. "תפקיד של מנהיגים הוא דווקא ברעים האלה שכולם לא אופטימיים ולא מאמינים, שם מנהיג צריך לבוא לידי ביטוי ולייצר את האופטימיות", הוא הדגיש. אופטמיות מייצרים במעשים, לא בדיבורים. אני לא אופטימי לא בגלל שאני לא מאמין בחוזקם של שני המנהיגים או בתשתית הפוליטית שקיימת בישראל וברשות הפלסטינית שאמורה לתמוך במנהיגים. בישראל, אני חושב, המצב יותר טוב מברשות כי אם ראש הממשלה רוצה, הוא יכול להקים קואליציה אחרת שתיתן לו יותר כוח. אצל הפלסטינים זה הולך להיות הרבה יותר מסובך מהבחינה הזאת. אי אפשר לייצר הכרעות גדולות שכולם יהיו שבעי רצון מהם. בשביל זה יש הנהגה, בשביל זה יש שלטון".

 

 

ניר ואייבי מוזס.
 

ניר ואייבי מוזס. "סתם לבוא ולומר 'כמחווה'?"(חדשות 10)

 

"מתניעים מו"מ עם הדם של המשפחה שלי?"

השבוע, כשברקע הדיווחים על שחרור אסירים, חזר אייבי מוזס אל הרגעים הקשים של משפחתו. "ראיתי את ההבזק של האור מגיע לכיוון שלי ואז ניפוץ של זכוכית", הוא שיחזר את רגעי האימה. "עפרה צעקה 'אמא', זה הדבר בהאחון ששמעתי. הילדים צועקים 'תוציא את אמא'. ניסיתי לעשות משהו, אבל היא כבר בערה. המראות שהילדים שלי ראו, הם לא ישכחו את זה לעולם".

 

משפחת מוזס זוכרת את אותו היום בבירור. הלהבה חרכה את כולם. "אני לא אשכח את המחזה הזה בחיים שלי. הסתכלתי ואמרתי 'עדיף שימות'", מספר ניר מוזס על מראה אחיהו הצעיר, טל, אחרי הפציעה. שלושה חדשים הוא שרד עד שגופו לא עמד בפציעה. גם דיסקין לא שוכח את הלילה ההוא עד היום. "אני זוכר את האוטו עומד בצד הדרך, בוער ואת הגופה של עפרה בתוך הרכב. עמדתי בשוק", הוא סיפר השבוע. "הדבר שהיכה בי הכי חזק זה שראיתי את עפרה עם חגורה ואת הדילמה הבלתי נתפסת שאייבי נמצא בה שהאוטו בוער והוא צריך להחליט מי להוציא מהאוטו. אני יכול להבין. לא היה לו זמן לחשוב על זה. זה משהו שנרחת לי בראש".

 

למרות דבריו של דיסקין על החשיבות של שחרור האסירים למען האפשרות לשינוי המציאות של ישראל והפלסטינים, משפחת מוזס מתקשה לקבל את האפשרות שהאיש שגרם להם כל כך הרבה סבל ישוחרר לביתו. אייבי מגדיר עצמו איש של שלום, אבל המחשבה על זה לא נותנת לו מנוח. "אני מוכן לקבל את הגזירה של השחרור תמורת השלום, אין לי בעיה. אבל סתם לבוא ולומר 'כמחווה', אתה מתניע את המשא ומתן עם הדם של המשפחה שלי?", הוא הביע תמיהה. "אני לא יכול להשלים עם זה", הוסיף ניר. "אני אעשה כל מה שצריך כדי שזה לא יקרה. אני מרגיש נבגד".