BETA

05.09.2018

23:41

"אנליסט": האם הקרב החדש על המלט ישפיע על מחירי הדיור?

זה עשרות שנים שחברת ייצור המלט "נשר" חולשת על הענף. לאחרונה נכנסו לתחום חמישה יבואנים, שמאיימים על המונופול. החברה דורשת להטיל מס - אך האם הוא נדרש? • אנליסט

לאחר עשרות שנים שבהן שלטה חברת "נשר" באופן בלעדי על תחום ייצור המלט בארץ, לאחרונה נכנסו לענף חמישה יבואנים שהורידו את המחירים באופן משמעותי. כעת, החברה, בגיבוי משרד הכלכלה, מבקשת להטיל מסים על ייבוא מלט מחו"ל - אותו הייבוא שגרם לתחרות שמשפיעה על אחוזים ניכרים מעלות הבנייה.

 

לטענת משה קפלינסקי, מנכ"ל "נשר", המלט המיובא, שעלותו נמוכה, מסכן את עצם קיומה של החברה. המס החדש, לדבריו, יאפשר לחברה לחסום את התחרות שנוצרה על חומר הגלם: "ברגע שיש מחירים נמוכים שמוציאים את השוק מאיזון, זו כבר לא תחרות הוגנת", טען המנכ"ל.

 

נשאלת השאלה, האם מונופול שמחזיק לבדו בקרוב לשני שלישים מהשוק, זקוק לחסימה כזו של התחרות – על חשבון המחירים שכולנו נשלם?  "אין שום סיבה לחסום את התחרות בשוק הזה", טען ד"ר רונן כהן, יועץ בתחום המלט ולשעבר בכיר בחברת "נשר". "אין שום טעם להטיל היטלים על מנת ש'נשר' תמשיך לשמור על כוחה המונופליסטי, ו'לדפוק' את הלקוחות הקטנים".

 

ב"נשר", לעומת זאת, סבורים כי חסימת התחרות בענף נחוצה: טורקיה, לטענת מנכ"ל החברה, מייצרת במכוון כמויות גדולות מאוד של מלט – פי שניים ויותר מהצרכים שלה – ואותן היא מייצאת בזול לישראל, על פי תכנית סדורה של ארדואן, כדי למוטט את התעשייה המקומית.

 

מצד שני, גם ב-2017, אחרי שהייבוא זינק עד לקצה והמחירים שלה ירדו, "נשר" חילקה לבעליה דיבידנד בסך מאות מיליוני שקלים – מה שמעיד שהיא לא סתם שורדת, אלא ממשיכה להרוויח בגדול. ובעיקר – עד היום, שתיים מבין שלוש חברות הבטון הגדולות בארץ, "רדימיקס" ו"הנסון", קונות את כל המלט אך ורק ממנה.
 

 מפעל חברת "נשר"
 

מפעל חברת "נשר" (חדשות עשר)

 

 

על פניו, העובדה המצוינת מעלה נראית מעט מוזרה: איך קורה שיצרני בטון מתוחכמים, שמים את כל הכסף אצל המונופול – ולא מוכנים לרכוש גרם של מלט מחמישה מתחרים שונים שמייבאים אותו מחו"ל בזול? 

 

התשובה לכך היא "קלינקר" - חומר הגלם המרכזי שמשמש לייצור המלט. חלק מאותו קלינקר "נשר" טוחנת בעצמה במפעלים, ואת חלקו, לפי הדיווחים שלה, היא מייבאת מחו"ל – בלי לפרט מאילו מדינות בדיוק. מתברר כי את הקלינקר שהיא מייבאת, "נשר" קונה מכמה מדינות: טורקיה, אך גם קרואטיה, מלטה והרפובליקה הדומיניקנית – שם עלויות הקלינקר גבוהות, לפעמים בעשרות אחוזים, לעומת המחיר המקביל בטורקיה.

 

נשאלת השאלה למה ש"נשר" תבחר לקנות דווקא מהן? האם זה קשור לעובדה שבקרואטיה "נשר" קונה ממפעל של התאגיד המקסיקני Cemex – הבעלים של "רדימיקס" הישראלית, חברת הבטון הגדולה בשוק שקונה את המלט רק מ"נשר"? או העובדה שבמלטה נמכר הקלינקר דרך תאגיד "היידלברג סמנט" – הבעלים של "הנסון" הישראלית, שגם היא כזכור קונה את המלט מהמונופול בלבד?.

 

במילים אחרות: "נשר" משלמת מיליוני דולרים בשנה, כדי לייבא חומר גלם משני הלקוחות הכי גדולים שלה – אלה שבתורם, יקנו ממנה בלעדית את המלט המוגמר. האם העסקאות האלה, בשיטת "תמכור לי ואקנה ממך", נועדו להשיג "צרכנים שבויים" – כאלה שעל כיסם היבואנים לא יוכלו להתחרות, גם באמצעות הנחה משמעותית שתוזיל את הבנייה לכולנו?

 

 "אנחנו לא ידענו ש'נשר' מייבאת קלינקר מאותם היצרנים", אמר גל הרשקוביץ, שעמד בראש הוועדה לבחינת התחרות בענף המלט. "זה נושא שצריך להיחקר ולהיבדק על ידי הממונה על ההגבלים העסקיים".