BETA

09.09.2018

16:43

תופי המלחמה רעמו, ושירה בסך הכול רצתה בת מצווה בבריכה

ההסלמה הקשה של אוגוסט תפסה את מלי מטרני, אמא מקיבוץ ארז לילדה שחוגגת למחרת בת מצווה, בשיא הלחץ. למזלה, עם ישראל וראש עירייה אחד נרתמו לעזרתה • רגע אחד מתשע"ח

הרקטות הראשונות ששוגרו לכיוון שדרות בשעה 19:37, וזרעו בהלה המונית באמצע הופעת ילדים, תפסו את מלי מטרני במצב הזוי במיוחד - במטבח, עם מומחית אפייה ושלושה ילדים, שוקדת על עוגת קומות לבת מצווה, מכינה את בצק הסוכר.

 

בשעות שאחרי, כשההסלמה התורנית הולכת ונרקמת מול עיניה ומעל לראשה, היא הבינה שבצק הסוכר זו הבעיה הכי קטנה שלה: בת המצווה של שירה, שהיתה אמורה להתקיים ב-9 באוגוסט בבריכה של קיבוץ ארז, עומדת בספק גדול.

 

"פתאום התחלנו לרוץ כל כמה דקות לממ"ד", היא שחזרה בימים האחרונים בשיחה עם חדשות עשר. "מצד אחד אנחנו רוצים להכין את העוגה, מאמינים שיהיה אירוע ושבשנייה אחת הכול יהיה בסדר, מנסים לשמור על שגרת חירום, רגילים לזה. מצד שני באותו לילה, כשהלכנו לישון בממ"ד, לא הצלחתי להירדם. גם בגלל המצב וגם בגלל שאני לא יודעת מה יהיה עם הבת מצווה למחרת, ולפי ההסלמה והבלגן ככל הנראה לא נוכל לקיים אותה".

 

רגע אחד מתשע"ח: לכל כתבות הפרויקט המיוחד

 

רכב שנפגע מרסיסי רקטה בשדרות
 

רכב שנפגע מרסיסי רקטה בשדרות בערב ה-8 באוגוסט (עופר דמרי)

 

 

למחרת בבוקר, המציאות טפחה על פניה. הסבב החמור ביותר מאז מבצע "צוק איתן" ארבע שנים קודם הוביל לשינוי ההנחיות של פיקוד העורף. "קיבלנו הודעות להישאר בתוך 15 שניות מאזור מוגן, מה שאומר שאין גנים, אין בתי ילדים, והבריכה סגורה. הכול סגור, כלומר, לא נוכל לקיים את האירוע. שירה הבינה את זה לבד. אמרתי לה שככל הנראה נבטל את האירוע. לא רציתי להגיד 'נדחה בכמה ימים' כי חשבתי שזה לא מה שיקרה. היתה לי תחושה עמוקה שהולך להיות עכשיו מבצע צבאי של חודשיים, שאנחנו אורזים תיקים והולכים לגור אצל אמא שלי במרכז, כי זה מה שעושים כשהמצב מחמיר. היא התחילה לבכות".

 

"שונאת את הפוסטים הרחמניים האלה"

 

שירה נולדה בסוף אוגוסט 2006, בדיוק ביום שבו הגיעה לסיומה מלחמת לבנון השנייה. אמה, מלי, היא מורה ומחנכת בכיתות י"א בבית הספר החדש שנחנך בעוטף עזה, ויועצת ללקויי למידה. עם כל קור הרוח והאחריות שנושאים התפקידים הללו בשגרה, הבוקר של 9 באוגוסט תפס אותה חסרת אונים. סמסים וטלפונים מודאגים מהחברים ומהמשפחה, מה שלומם ומה יהיה עם האירוע. 

 

פריצת הדרך הגיעה בעזרת בן זוגה לשעבר, אביה של שירה. "מור, הגרוש שלי, כתב בפייסבוק פוסט שהוא נחוש לקיים את בת המצווה. חברים אמרו לי שאעלה גם אני פוסט כזה, ואני בכלל שונאת את הפוסטים הרחמניים האלה, אז כתבתי וזה יצא כמובן הכי דביק. הייתי נסערת".

 

פוסט שהעלתה מלי מטרני כדי למצוא מקום לבת מצווה של בתה שירה

פוסט שהעלתה מלי מטרני כדי למצוא מקום לבת מצווה של בתה שירה (פייסבוק )

 

 

מלי עלתה לשידור בגל הפתוח של חדשות עשר, ובמקביל הפוסט שלה החל להדהד ברחבי הרשתות החברתיות. "ים של טלפונים", היא משחזרת. "לא הצלחתי לענות לשיחות, שיחה אחרי שיחה ואם אני כבר עונה יש לי ממתינות. מסנג'רים, וואטסאפים, הודעות. הגעתי למצב שבו אני צריכה להתקשר לאמא שלי, אז העברתי את הסלולרי למצב טיסה, נכנסתי לאנשי קשר, איתרתי את המספר שלה ואז החזרתי את הסלולרי למצב רגיל והתקשרתי אליה. ההודעות לא פסקו, הגיעו מכל העולם. אנשים פרטיים, ארגונים, אולמות, קאנטרי, כולם מבקשים שנבוא אליהם, האירוח מא' ועד ת'. והיא בסך הכל רצתה בריכה ואת החברים שלה מעוטף עזה".

 

בינתיים, ישב ראש עיריית הרצליה, משה פדלון, מול אתרי האינטרנט והרשתות החברתיות, ונתקל בסיפור שלה. "ראיתי ידיעה שאמא פונה לציבור כדי לארגן לבת שלה בת מצווה, אחרי שפיקוד העורף החליט שאין אירועים מתחת לכיפת השמיים", הוא מספר לנו, "מהר מאוד ניסיתי להגיע אליה דרך המועצה האזורית, ואז הקיבוץ. מצאתי הורים שהיו במצב של אי ודאות כל הבוקר, וילדה בוכה ועצובה. לא רצינו שיהיו בוכים ועצובים".

 

ראיתי את הפנייה של האמא לציבור", מספר ראש עיריית הרצליה משה פדלון, "ניסיתי להגיע אליה דרך המועצה האיזורית, ואז הקיבוץ. מצאתי הורים באי ודאות כל הבוקר, וילדה בוכה ועצובה. לא רצינו שיהיו בוכים ועצובים

 

מלי: "בשלב ראשון התכוונו להעביר את האירוע למיתר, יש שם מועדון ספורט שנורא מצא חן בעיניי, אבל לא הצלחנו לסדר הסעה וגם נדרשו מאיתנו הכנות במקום לפני האירוע, היינו עייפים מחוסר שינה ומוטרדים מהיעדרותם של החברים במסיבה. איכשהו, בסוף ראש עיריית הרצליה צלצל לשכן שלנו, שהוא כנראה מכיר, והגיע דרכו אלינו, והתעקש שנעשה את האירוע בהרצליה. הוא הציע אולם, התעקשנו רק על שני דברים שהיו חשובים לשירה - על בריכה והסעה לחברים. אז הוא סגר בשבילנו את בריכת נורדאו".

 

ראש העירייה: "הצעתי שנארגן את האירוע ונעשה הכול, ושהם רק יצטרכו להגיע. היא חזרה אליי בצהריים ואמרה שהם מעוניינים. התחלנו להתארגן עם קייטרינג ודי.ג'יי ובלונים ומתקני משחקים. האמא ענתה שהיא לא צריכה אולם, רק בריכת שחייה. אמרתי לה שזה מה שנעשה, שנגשים לילדה את כל החלומות שלה".

 

ראש עיריית הרצליה משה פדלון וסגניתו איה פרישקולניק עם משפחת מטרני
 

ראש עיריית הרצליה משה פדלון וסגניתו איה פרישקולניק, עם שירה והוריה  (זאב ינאי )

 

 

ההיררכיה של העוטף

 

בשלב זה, המבצע הצבאי יצא לדרך. לא, לא של נתניהו וליברמן ואיזנקוט. של משפחת מטרני. בעוד הקבינט מכונס בקריה ובוחן אופציות, צה"ל תיגבר את הכוחות היבשתיים ופרס עוד סוללות כיפת ברזל. במקביל, מלי ובני משפחתה ניסו לשנע 22 ילדים מרחבי העוטף צפונה. זה היה עוד יותר מורכב ממה שאתם חושבים.

 

"הקיבוץ הוציא הסעה מכספו, שזה גם הדהים אותי. אבל יש עניין של היררכיה בעוטף. יש ישובים קרובים וצמודים לגדר ויש את המרוחקים יותר, וכמו שאתם מסתכלים על עוטף עזה, בעוטף עזה מסתכלים על קיבוץ ארז. כשהאווירה מתוחה לא כולם רוצים לבקר כאן. ההסעה יצאה מקיבוץ ארז ואספה גם ילדים שהגיעו לצומת ניצנים כדי למנוע את הסכנה של להתקרב לארז. בסוף כל הילדים שהיא הזמינה הגיעו, חוץ מאחד שהיה בחופשה ואחד שממש לא יכול היה מסיבות בריאותיות".

 

הרבה מהתלמידים בעוטף שסובלים מלקויות הם פשוט נפגעי חרדה", מספרת מלי. "גדל כאן דור שלם של ילדים שלפני מבחן כל משהו, כל לחץ מינורי וקטן מתבטא בצורה כואבת, ואנחנו משלמים את המחיר

 

וכך, כשתופי המלחמה רועמים ברקע, כ-120 משתתפי בת המצווה של שירה כצמן עמדו שעתיים בפקקים בדרך צפונה להרצליה. פרט לכל הגופים המסחריים והאנשים הפרטיים שהשתתפו, חיכו להם שם גם פדלון וסגניתו, מחזיקת תיק החינוך בעירייה איה פרישקולניק, שבאו להשתתף בשמחתם. "ב-20:00 בערב הגיעו האורחים. היה הכול, הייתה שמחה, הם ביקשו מצגות ובלונים ועשינו הכול למען הילדה החמודה", מספר פדלון, "מבחינתי היה כיף לעשות את זה. כשאני מגיע לבתי ספר ולגני ילדים, אני תמיד אומר להם שצריך לכבד את המשפט 'ואהבת לרעך כמוך'. כשנכבד זה את זה נהיה מלוכדים, חזקים ומחוזקים".

 

"אני אהיה הכי קלישאתית - אין על עם ישראל", אומרת האמא. "לא ראיתי כזה דבר. מילא, אתה אומר, עמותות ועיריות שיש להן דרכים להתארגן, אבל אנשים פרטיים הציעו לארח. אחד מהם הציע את הבריכה הפרטית שלו באשדוד".

 

מלי חגגה באירוע עם בתה, אבל בראש רצו כל הזמן דברים אחרים. "שירה היא היחידה שהיה לה זמן לשמוח. אני רק דאגתי שהכול יהיה בסדר". בינתיים, מהדורות החדשות דיווחו על מאמצי התיווך האחרונים שנועדו למנוע מבצע צבאי, ועל מאמצי הטיווח האחרונים של ארגוני הטרור ברצועה לפני הפסקת האש. "תוך כדי שאני מקריאה את הברכות, הודיעו לי שיש צבע אדום בארז, שכנראה לא נחזור הביתה היום", היא מספרת על הרגעים הסוריאליסטיים, "ובאמת לא חזרנו באותו לילה. ישנתי אצל אמא שלי. היה מתיש, הייתי חייבת לישון. ברגע שנרגע, חזרנו לשם. זו היתה סגירה מוזרה. שירה נולדה בהפסקת אש, הבת מצווה שלה יצאה על הפסקת אש. ומתי יהיה שלום?".

 

 שירה כצמן, בת המצווה שלה התקיימה בצל הסלמה בטחונית
 

שירה כצמן. "היחידה שהיה לה זמן לשמוח" (זאב ינאי )

 

 

"לא יודעת מה צריך לעשות. אבל לא את זה"

 

כחודש אחרי, הפסקת האש השברירית נשמרת. ברקע, נמשכים הדיווחים על מו"מ עם חמאס לרגיעה ארוכת טווח, בתיווך מצרי. יש ספינים ומיליון ידיים שבוחשות, אבל שום רקטה לא עפה מעל הראש של מלי ושירה, שרק מקוות, כמו רבים אחרים, שמשהו כבר יקרה ויוציא אותם מהמעגל הזה.

 

"אתה רואה את המחאות, ההפגנות בחודש האחרון בתל אביב ובעוטף. באיזשהו מקום אנחנו מרגישים שלצערנו החירום הוא שגרה פה", אומרת מלי. היא תושבת המרכז, ועברה בעקבות בן זוגה לשעבר, בן משק בקיבוץ ארז, לדרום. "יש כאן המון יתרונות, כאזור חקלאי וקיבוצי ולגדל ילדים על עצים ולא מול מסכים. החינוך החברתי כאן הוא לא מהעולם הזה. הקהילה פה היא אחת המדהימות, ולעבור לכאן זו הבחירה הכי טובה שעשיתי בחיים. אנשים שלא גרים כאן, לא מבינים. בכל מבצע המשפחה שלי מנסה לשכנע אותנו לחזור למרכז, וקשה להסביר לאנשים למה אנחנו חיים פה".

 

רק שכפי שהייתם יכולים לנחש, עכשיו מגיע ה'אבל'. ב-9 באוגוסט, כשהיתה זקוקה לעזרה ביציאה מהעוטף לחגיגה נקודתית, מלי מטרני מצאה פיתרון. אבל ישראל, מההנהגה עד לעם, ממשיכה להתחבט עם עצמה ולחבוט בעצמה בשאלה מה הפיתרון לדבר הזה שנקרא עזה. בינתיים, עד שיחליטו, כל רקטה, שריפה ואזעקה משאירה עוד צלקת על העוטף החבול. בבתים, במכוניות, בשדות - ובעיקר בנפש.

 

"במסגרת העבודה שלי עם לקויי למידה, הרבה מהתלמידים שסובלים מלקויות הם פשוט נפגעי חרדה. גדל כאן דור שלם של ילדים שלפני מבחן או כל לחץ שהוא מינורי וקטן, מתבטא בצורה כואבת, ואנחנו משלמים את המחיר", מספרת מלי. "אין לי טענות כלפי האזרחים והעם - כשצריך לשמוח הם נתנו הכל - הטענות שלי הן כלפי המדיניות הממשלתית של להישאר במין קיפאון, בלי לעשות כלום. אני באמת לא יודעת מה צריך לעשות, אבל לא את זה. לא לנרמל את החירום לשגרה. אנחנו כבר למדנו להיות ערבים זה לזה, אבל כשמתחילה הסלמה משמעותית, אפילו המבוגרים כאן מאבדים מהחוסן שלהם".

 

"אני רואה את זה עלינו. אנשי צוות, מורים, אנשי חינוך. מצד אחד מצופה מאיתנו לקיים שגרה עבור הילדים והקהילה. אבל מדי פעם, בכל הסלמה, החוסן האנושי והאישי באמת נסדק. גם אנחנו, לאט לאט, נשברים".