BETA

09.09.2018

16:36

בווידאו: כתבתו של איתי ורד על הבניין ברחוב ואליצוב

בבית נטוש מול קיר מתקלף - שירי "משורר הגטו" הפכו למציאות

הגעתי לרחוב ואליצוב 14 שבוורשה כדי לתעד את המאבק להצלת המקום שבו כתב ולדיסלב שלנגל את שיריו. כשעמדתי שם, מילותיו הנוקבות נהיו ברורות מתמיד • רגע אחד מתשע"ח

נכנסנו לחדר. מיטה שבורה, קירות מתקלפים, ריח של טחב וזיכרונות כואבים. אורי מייזלמן היה המום. "לא ייאמן", הוא אמר, "אנשים מתו כאן ובחדר הזה, בחדרי המדרגות, הוא ישב וכתב שירים". רצפת העץ חרקה תחתינו, מאיימת להישבר, אבל איש לא שם לב. לרגע ריחפנו בזמן לימים אפלים. אורי הסתכל באור שחדר מהחלון וציטט: "ולפעמים דהרה ומכת שוט כואבת, ושיחות חפוזות ושתיקות חרדות". גם אנחנו שתקנו לרגע. הקירות דיברו אלינו. "תראה איזה מילים הוא כתב כאן – ומכת שוט כואבת...".

 

האירוע הזה התרחש בוורשה, ברחוב ואליצוב 14. מבנה ישן ומט לנפול שעיריית ורשה החליטה להרוס כדי לפנות מקום לעוד קניון או בניין משרדים. הבירה הפולנית מתפתחת במהירות בשנים האחרונות, וטוב שכך. פני העיר משתנים, הישן נעלם לטובת החדש, אלא שוואליצוב 14 הוא לא סתם עוד בניין ישן. מדובר בקומפלקס של שלושה מבנים שהם בין השרידים המעטים שנותרו מגטו ורשה - הגטו הגדול ביותר שהוקם, מקום שבו הצטופפו כמעט חצי מיליון איש. בוואליצוב 14 גר ולדיסלב שלנגל - המשורר של הגטו.

 

רגע אחד מתשע"ח: לכל כתבות הפרויקט המיוחד

 

  שלנגל
 

ולדיסלב שלנגל (חדשות עשר)

 

 

השירים של שלנגל הם כמו אגרוף לבטן - ישירים, מדויקים וכואבים עד שאי אפשר לנשום. האיש שורר את המציאות - בלי להסוות, בלי להסתיר. בשיר "דף מיומן האקציה" הוא מתאר איך ראה את יאנוש קורצ'אק עוזב את בית היתומים עם הילדים בדרך לטרבלינקה. הוא מתאר את אדישות היהודים, את תרבות השוחד שפשתה, את האכזריות והאימה. זה שיר שלדעתי כל ישראלי צריך לשמוע לפחות פעם אחת בחייו. לפעמים גם פעם אחת היא קשה מדי.

 

לוואליצוב 14 הגעתי עם להקת "אל המשורר" – להקה שהוציאה אלבום שלם משירי שלנגל. הם באו לוורשה להופעת מחאה על הכוונה להרוס את בית המשורר, שאורגנה בידי פעילים פולנים צעירים שמחו נגד כוונת העירייה להרוס את המבנה ומבנים היסטוריים נוספים בעיר. היה בזה משהו מנחם ומעודד – לראות ישראלים ופולנים נלחמים יחד למען הנצחת העבר, במיוחד כשזמן קצר אחר כך התפוצצה פרשת חוק השואה הפולני.

 

ביתו של המשורר ולדיסלב שלנגל בוורשה
 

איתי ורד בביתו של המשורר ולדיסלב שלנגל בוורשה (חדשות עשר)

 

 

ואליצוב 14 עמד מתקלף ומיותם. החלונות שבורים, הטיח כבר מזמן איננו וסביבו רק עזובה. הכניסה אליו אסורה. העירייה הקימה חומה וחסמה את הדלתות כדי למנוע מדרי הרחוב להתנחל במקום. טיפסנו על החומה, הברגנו החוצה כמה ברגים והשתחלנו פנימה – אל החצר, אל חדרי המדרגות, אל החדרים שפעם היו בהם מאות יהודים שנלקחו משם בכוח. שם, כשהיינו אורי מייזלמן, המתופף של "אל המשורר", ואני באחד החדרים, עברה בנו צמרמורת. פתאום הבנו את שלנגל, כפי שלא הבנו אותו מעולם:

והעיר פצועה, אחוזת חרדות

אדמה עירומה וקרועת דאגות

חלונות ריקים בוהים ברחובות

כארובות עיניים מתות.

 

לאחר הופעת המחאה ולאחר פרסום הכתבה שינתה עיריית ורשה את החלטתה. הבית הוכרז אתר לשימור, ובקרוב אמורים להתחיל בשיקומו.