BETA

09.09.2018

16:37

בווידאו: סיום מבצע חילוץ הנערים בתאילנד

מאות מצלמות על 12 נערים חיים - 0 מצלמות על אלפי ילדים הרוגים

החילוץ בתאילנד חשף את התקשורת המערבית בכלל והישראלית בפרט במערומיה. אם לא הייתה כאן דרמה מרגשת, הסיפור היה מוגדר כעוד טרגדיה בעולם הלא לבן, ונשכח • פרויקט מיוחד

הייתי בתורנות בדסק החוץ כשהחלו להגיע הדיווחים מתאילנד: "12 הנערים ומאמנם נמצאו כולם בחיים". שפשפתי את העיניים כמה פעמים כדי להאמין. עקבנו אחרי הסיפור הזה, יש להודות, לא בעניין רב - לכולם היה די ברור שהסיכויים למצוא את הנערים בחיים - קלושים, ושהמקרה יצטרף לעוד אחת מהטרגדיות הללו בעולם המרוחק והלא "לבן". אך ברגע שהתברר שכולם שרדו, עשרה ימים מאז שנכנסו למערה, הסיפור הפך לסרט הוליוודי של ממש.

 

באותם הימים שבהם חיפשו את הנערים התאילנדים התרחשה לא הרחק משם במונחים עולמיים, ביפן, רעידת אדמה קשה, שגבתה הרוגים ופצועים. מישהו שמע על זה? אולי קצת. באתרי האינטרנט שפועלים 24/7. אף אחד לא חשב אפילו לסקר את האירוע באופן עמוק, שהרי אירועים כאלה קורים כל יום.

 

רגע אחד מתשע"ח: לכל כתבות הפרויקט המיוחד

 

 הנערים שחולצו מהמערה בתאילנד לאחר 17 ימים
 

הנערים שחולצו מהמערה בתאילנד לאחר 17 ימים (רויטרס)

 

 

אני חושב שהסיקור התקשורתי של פרשת הנערים התאילנדים הוא תמונת מראה מדויקת של האופן שבו מסקרת התקשורת הישראלית אירועים עולמיים. יש שיקראו לזה גזענות, אחרים תועלתניות, אבל העובדה היא שככל שזה רחוק יותר מאיתנו - מדינה דמוקרטית, לבנה ומפותחת - כך הרף של הסיפור העולמי שיזכה לסיקור תקשורתי עולה לגבהים בלתי אפשריים באופן שרק דרמות, כדוגמת הסיפור התאילנדי, יכולות להתרומם אליו.

 

אני לא צדקן. ממש לא. ברור לי שתקשורת תפקידה גם להעביר לצופה סיפורים מעניינים, ולאו דווקא "לספר לו את המציאות". כלי התקשורת בנויים על מודל כלכלי, וצריכים לספק את הסחורה. בסוף היום על הטלוויזיה (המסחרית לפחות) לפדות את הצ'ק, היינו את אחוזי הרייטינג, ולהצדיק את קיומה, פחות או יותר כמו כל בית ייצור בעידן המודרני. סיפור שלא נוגע לאזרח הישראלי הממוצע מבריח צופים.

 

 כלי תקשורת מסקרים את חילוץ הנערים מהמערה בתאילנד
 

כלי תקשורת מסקרים את חילוץ הנערים מהמערה בתאילנד (רויטרס)

 

 

אבל אולי, לפעמים, אנחנו קצת חוטאים לתפקידנו? שורת העוולות שחולפות מתחת לרדאר התקשורתי, שלנו כמו של שאר העולם המערבי, הולכות וגדלות בקצב מסחרר. כמה מאיתנו יודעים באמת מה קורה ברצח העם המודרני שמתרחש במיאנמר, או בפיגועים ההמוניים באפגניסטן שגבו את חייהם של רבבות, או אולי במלחמה הנעלמת בתימן?

 

הרגע שלי מתשע"ח הוא הרגעים האלו, שבהם עקבנו בנשימה עצורה אחרי מבצע החילוץ הארוך של הילדים התאילנדים ומאמנם. עקבנו, ובו בעת התעלמנו לחלוטין ממאות בני גילם שנשחטים בתימן, במיאנמר ובאפגניסטן. אולי השנה נשכיל להסתכל בעיניהם הסובלות של אנשים אחרים, שונים מאיתנו בכל, שרחוקים מאיתנו פיזית וגם תרבותית, ושפתית. יש דברים שחשובים יותר מטלוויזיה.