BETA

02.07.2018

12:34

מג'יק טאץ': האיש שמאחורי המעבר של לברון ג'יימס ללייקרס

מהרגע שבו מג'יק ג'ונסון קיבל את המפתחות מג'ני באס, היתה לו מטרה אחת: להפוך את הלייקרס שוב למועדון שכוכבים רוצים להיות בו. ההחתמה של הקיץ היא קודם כל הניצחון שלו

1. להתבגר. ב-2010 הוא קיבל ספיישל בטלוויזיה, ברחובות קליבלנד שרפו גופיות, הבעלים פרסם מכתב נאצות ובמיאמי הרימו מסיבה מטורפת ובנו קבוצה שלמה מאפס. ב-2014 הוא קיבל ספיישל במגזין ספורט נחשב, ברחובות קליבלנד הוציאו גופיות מהבוידעם, במשרדי הקאבס מיהרו לפנות לו מקום תחת תקרת השכר ולחשוב איך נפטרים מהשחקן שבחרו ראשונים בדראפט, ובמיאמי התבאסו והשלימו. ב-2018 הסוכנות שלו צייצה הודעה בטוויטר והבהירה למתעניינים שאין הופעות פומביות בחודש הקרוב, בעלי הקאבס פרסם מכתב תודה משתפך, בהנהלת הלייקרס החתימו מיד שלושה שחקני משנה, ומחוץ לאולם הביתי התקבצו אוהדים שמחים, פיזרו על כפות הידיים טלק והעיפו אותו לשמיים, מחווה לשחקן החדש.


כמה ה-NBA התבגרה בשמונה השנים האחרונות. כמה לברון ג'יימס, שניסח מחדש את הכללים לגבי כוחם של השחקנים ומעמדם כגורם המשפיע ביותר בליגה, גרם לה להתבגר.

 


המעבר של לברון ג'יימס ללוס אנג'לס לייקרס הוא לא עוד מעבר – הוא קשור להרבה דברים שאינם כדורסל, בינם החיים העתידיים של משפחת ג'יימס באל.איי, ובהשתלבותו בעולם העסקים והשואו-ביזנס. בלי לברון, כלכלת קליבלנד צפויה לאבד עשרות מיליוני דולרים בעונה. בלי לברון, ייתכן שעיר הספורט המקוללת הזו לעולם לא היתה זוכה באליפות NBA. ללייקרס יש כבר 16 כאלה. ברגע שבו לברון יעלה על פרקט, יתברר כי ששה משמונת הקלעים הגדולים בתולדות הליגה לבשו את מדי הזהוב-סגול. 


רשימת האגדות שהתייצבה בתור כדי לברך את ג'יימס ברשתות החברתיות, ולא רק מהכדורסל אלא מהמסך, מההיפ-הופ ואפילו מהכדורגל, רק ממחישה את העניין. כמעט בכל קבוצה אחרת אליה היה עובר, לברון היה הופך אוטומטית לשחקן הגדול בתולדותיה עוד לפני שהקפיץ כדור. בלוס אנג'לס לייקרס הוא בהווה ראשון בין שווים, עם אופציה להפוך לאגדת לייקרס ולהיכנס לדיון על הגדולים בתולדותיה במידה ויחזיר את האליפות לאל.איי. עד אז? יש את קארים, ואת הדור של ווילט וג'רי ווסט ואלג'ין ביילור, ואת שאקיל אוניל וקובי בראיינט, ובעיקר, יש שם את מג'יק ג'ונסון.

 

 

2. להיזכר. כל מי שחושב ש-1.7.2018 הוא היום הגדול בתולדות הלייקרס – אין לו מושג קלוש. קודם כל, מפני ש-1.7.2018 לא היה קיים בלי קבוצות האליפות של סוף שנות ה-40, וגם בלי 8.7.1968 (הטרייד של ווילט ללייקרס), 7.1.1972 (הניצחון ה-33 ברצף, שיא NBA שכנראה לא יישבר לעולם), 16.6.1975 (הטרייד של קארים ללייקרס), 25.6.1979 (בוחרים את מג'יק בדראפט), 16.5.1980 (משחק 6 שלו נגד הסיקסרס), 9.6.1987 (הג'וניור סקייהוק מול הסלטיקס), קיץ 1996 (שאקיל מגיע, קובי נבחר בדראפט), 1.2.2008 (הטרייד על פאו גאסול). והוא בטח לא היה קיים בלי 21.2.2017.


באותו יום, לפני כשנה וארבעה חודשים, ג'ני באס הוכיחה שהיא ראויה לשם המשפחה שלה, אותו שם שנשאר מימי אבא ג'רי, גאון ניהולי ואיש עסקים אקסטרה לארג' וחסר מעצורים. במהלך שנראה כלקוח ממשחקי הכס, ג'ני זרקה את אחיה מראש הצריח, פיטרה את הג'נרל מנג'ר והכניסה במקומם את מג'יק ג'ונסון ובהמשך את רוב פלינקה – איש המכירות הגדול בתולדות הלייקרס ולצדו מי שהיה הסוכן של קובי בראיינט. 


זה לא היה מהלך אמוציונלי ונמהר, אלא כזה שמחושב היטב: היא הבינה שבמצב הנוכחי הלייקרס אולי יוכלו לבנות יופי של קבוצה סביב ברנדון אינגרם ולונזו בול וכו', אבל "לייקרס" ו"לבנות קבוצה" זה לא הולך ביחד. הלייקרס הם מועדון שכוכבים צריכים לרצות לבוא אליו. לקופצ'אק וג'ים באס הם לא רצו לבוא. לא רק שהם לא רצו לבוא – אפילו דווייט "סופט" הווארד ברח משם למרות שלטי חוצות מעוררי רחמים מטעם הקבוצה שקראו לו להישאר. כוכבים אפילו סירבו לשבת איתם באותו חדר כדי להקשיב. לג'ני באס, אינטליגנטית, מרשימה ובעלת חזון, ולמג'יק ג'ונסון – הרבה יותר קשה להגיד לא.

 

מג'יק ג'ונסון וג'ני באס
 

מג'יק ג'ונסון וג'ני באס ב-2009. יום אחד עוד נעבוד ביחד וזה יהיה נחמד (גטי אימג'ס/אימג'בנק )

 

3. לשאוף. כל המהלכים של הלייקרס בשנה האחרונה נעשו בשביל הרגע הזה, בתקווה שיגיע. הם מכרו חלק מעתידם לברוקלין כדי לפנות תקרת שכר, ואז מכרו עוד חלק מעתידם לקליבלנד כדי לפנות עוד תקרת שכר. דיאנג'לו ראסל הוא כדורסלן מוכשר מאוד אבל מג'יק, ששרד כמה חדרי הלבשה עם בעיות אגו, הודיע שלא מדובר במנהיג שהקבוצה צריכה. לארי נאנס הוא שחקן משלים נהדר אבל רק שחקן משלים, וג'ורדן קלארקסון שעבר איתו לקליבלנד התברר כסוס טרויאני משובח. יחד עם באס אחר, ג'ס ממחלקת הסקאוטינג שסידר ללייקרס מחזור רוקיז משובח, נוצר למג'יק אורך נשימה, וכעת גם ללברון יש אותו. אנחנו כבר יודעים איך זה נראה כשלברון בוטח בהנהלה – הוא חותם על חוזה ארוך טווח; ואיך זה נראה כשלברון לא מסתדר עם הבעלים – הוא לוקח חוזים של שנה פלוס שנה, כדי להשאיר את ההנהלה על קוצים.

 

עצם החתימה של ג'יימס ל-3 עונות (רביעית כאופציית שחקן) היא הבשורה הטובה האמיתית מבחינת הלייקרס, יותר מאשר ההצטרפות עצמה. בימים האחרונים של יוני, הלייקרס עוד ניסו להביא את קוואי לנארד מסן אנטוניו, ונראה שהלחץ היה כולו על מג'יק. פתאום החלה עונת 2018/19, והלייקרס הורידו את הרגל מהגז וכיבו את הסוויץ'. רמונה שלברן מ-ESPN דיווחה הלילה כי בפגישה בין מג'יק לג'יימס, לאחר שהותר לו לנהל מו"מ רשמית, לברון הבהיר שהוא מתכוון להגיע בכל מקרה - ורק רוצה לדעת שיש לו עם מי לעבוד. עכשיו, כשהנכס הגדול ביותר בליגה בכיס שלו, מג'יק יכול לבוא למו"מ עם הספרס מעמדת כוח יחסית. עדיין יש את הסיכון שנחזור על תסריט פול ג'ורג' – קוואי יעבור לפילדלפיה, למשל, יתחבר היטב עם אמביד וסימונס ויחליט להמשיך שם – אבל אין את הנואשות שבחוסר הידיעה.


כמו כן, ספק עד כמה היתה שם חוסר ידיעה. סימנים מקדימים לחיבור אפשרי היו בכל מקום, כולל פגישות בין אנשי הלייקרס לסוכנות Klutch המייצגת את ג'יימס. כשמג'יק אמר לפני כמה ימים שאם לא יצליח להביא כוכב בקיץ של 2018 או 2019 יתפטר, היתה לו לפחות תחושת בטן חזקה מאוד שהוא יודע מה יקרה בעוד כמה ימים. כשהוא בחר בדראפט את מו ואגנר – בסך הכל שחקן משלים אידיאלי בפוטנציה, בסגנון צ'אנינג פריי – הוא נתן לריקוד קטן של שמחה מאופקת לחמוק החוצה, מתועד כמובן בחשבון הרשמי של המועדון. עכשיו כבר אין לו צורך ללכת בלי ולהרגיש עם.

 

לברון ג'יימס מול ג'אוייל מקגי בגמר 2018

לברון ג'יימס מול ג'אוייל מקגי בגמר 2018. קשה? מעכשיו רק באימונים (רויטרס )

 


4. לנשום. שלוש ההחתמות הראשונות של הלייקרס היו תוצאה ישירה של אורך הנשימה הזה. קנטאביוס קולדוול פופ הוא צ'ופר נוסף לסוכנות של ג'יימס, ושחקן 3&D שיכול לעבוד היטב לצדו. לאנס סטיבנסון, בדקות שבהן ג'יימס יירד לספסל, יוכל להוביל את החמישייה השנייה. ג'אוייל מקגי, אחרי שסיפק דקות הגנה אדירות על לברון בגמר, הוא קלף למשימות מיוחדות שמביא איתו ניסיון אליפות מגולדן סטייט, והשחקן הראשון שעוזב את הווריורס אחרי שהפכו לשושלת. 


אף אחד מהם הוא לא שחקן שמביא אליפות, אבל בעידן שבו כל הקבוצות רוצות שחקנים ברי-החלפה ("סוויצ'אבלס"), ללייקרס יש סביב ג'יימס את ברנדון אינגרם (2.06), ג'וש הארט, לונזו בול, קנטאביוס וסטיבנסון (1.96 כולם) – חמישה שחקנים עם מוטת ידיים ארוכה ויכולת הגנתית טובה ומעלה. לפחות שניים מהם יהיו על המגרש בכל רגע נתון, מוכנים לחלוק עם ג'יימס בנטל ההגנתי וההתקפי. חלקם עוד ברי החלפה לא רק בתוך החמישיות עצמן, אלא גם בטרייד עתידי. עכשיו, עם קולדוול פופ וסטיבנסון, לשמור על ג'וש הארט למשל כבר פחות הכרחי.

 

ב-2019, גם ג'יימס יודע, צריך משהו מיוחד כדי להפיל את הווריורס מכסאם. ואם הלייקרס ירוצו ויוותרו מיד על חלקים חשובים ברוטציה עבור קוואי לנארד, בהנחה שהוא בריא ויוכל להיות הסקוטי פיפן של לברון, האם זה מבטיח אליפות ביוני הקרוב? רחוק מכך, אפילו לא מקום בגמר המערב – ותזכרו שלברון מעולם לא לקח אליפות בעונתו הראשונה אחרי מעבר. במקום זה, מג'יק יכול להמר על דמרקוס קאזנס או על קלינט קאפלה לעונה אחת בסכום גבוה, ולתכנן מעכשיו איך לקחת את האליפויות של 2020 ו-2021, כשכריס פול יחצה את גיל 35, הנהלת הווריורס תשלם מס מותרות שיכול לפתור בעיות הומניטריות בחצי מיבשת אפריקה, והליבה של הלייקרס תבשיל ולא נצטרך יותר לראות את לברון סוחב הכל על הגב.


כן, עוד צפויים לקבוצה הזו רגעי דרמה לא פשוטים וכותרות מפוצצות. לוואר בול יגיד שטויות, וסטיבנסון יעשה שטויות, והסופרסטאר שיבוא, אם יבוא, יתקשה למצוא את מקומו ברוטציה, והווריורס יתנו להם בראש, והצעירים (שיישארו) ירגישו כמה לחץ זה לשחק לצד ג'יימס. אבל איכשהו, בלייקרס, ועם מעטפת כזו של הנהלה ומאמן איכותי ורגוע ואגדות עבר מסביב – נראה שכל המאמצים בתקופה הקרובה, מצד ג'יימס עצמו וגם מצד ההנהלה, הם להנמיך את הלחץ הזה ולקחת הכל דווקא באיזי. יחסית לפרקי הזמן שהקציב לברון למנהלים שלו בשנים האחרונות, יש להם עכשיו נצח. יש להם שוב קבוצה שכוכבים ירצו לבוא אליה. ויש להם בעיקר על מי לסמוך: הג'נרל מנג'ר שכמו על הפרקט לפני שלושה עשורים, גם כעת רואה קדימה – מהלך אחד לפני כולם.