BETA

22.06.2018

14:10

נבחרי דראפט 2018 ב-NBA בתמונה קבוצתית
נבחרי דראפט 2018 ב-NBA בתמונה קבוצתית ,
רויטרס

על כתפי ענקים: 5 הערות על דראפט 2018 ב-NBA

מדוע ליגה שהולכת לסמול בול בוחרת שרוכים, איך קיובן ופופוביץ' החזירו לעצמם את הסוואג, מה עשו הלייקרס ופילי לקראת הקיץ הגדול – ומי שבר שיא בהמאסה עצמית

1. סמול בול. הדראפט הנוכחי לא הצליח לשבור את שיא כל הזמנים בגובה הממוצע לעשרת הנבחרים הראשונים בו – סגרנו על כ-2.04 מטר, הרבה בגלל ההשתחלות של קולין סקסטון (1.88 מ') לספוט של קליבלנד והנפילה של מייקל פורטר (2.08 מ') למקום ה-14 – אבל עדיין, חמישה משבעת הראשונים בו היו שחקנים של 2.08 ומעלה: דיאנדרה אייטון (2.13-2.15, תלוי את מי שואלים), מו במבה (2.13), ג'ארן ג'קסון ג'וניור ומרווין באגלי (2.10), ו-וונדל קרטר ג'וניור (2.08). ונשאלת השאלה, איך זה שדווקא בעידן הסמול בול והמהירות, קבוצות הולכות על גובה?


הסיבה מורכבת. נכון שהחייזרים המודרניים, אותם ענקים ורסטליים וברוכי כשרונות, לא באו לידי ביטוי בשלבים המתקדמים של הפלייאוף, אבל קשה להאשים אותם בכך. גולדן סטייט דרכה על אנתוני דייויס בדרכה לאליפות נוספת, ובוסטון הצליחה לשלוח שניים מהם (את יאניס ואמביד) הביתה בזכות עדיפות בעמדת המאמן ובזכות הדבר היחיד שמוערך כיום ב-NBA יותר מגובה ואתלטיות, ומהווה תת-סעיף של הרבגוניות ההיא: הסוויצ'אביליות. אתה יכול כיום להיות 1.90 מטר או 2.10 מטר, אבל מה שחשוב זה שתהיה מסוגל להתמודד עם מי שתקבל בסוויץ', אחרי שההתקפה מולך תעשה את הפיק'נ'רול הראשוני. 

 

ראינו בפלייאוף האחרון את מרקוס סמארט וטרי רוזייר מבוסטון, משני צדי המטר ותשעים, מצליחים לעמוד בכבוד מול שחקנים גבוהים מהם בחצי ראש; את סטף קארי, שההגנה שלו הושמצה, נלקח שוב ושוב באחד על אחד על ידי ג'יימס הארדן ולברון ומתברר כמגן הרבה פחות גרוע ממה שציפו, ואת ג'אוייל מקגי, שנחשב למגן טבעת ותו לא, מאמלל את לברון באיזור הצבע; ולעומתם ראינו איך ננה וריאן אנדרסון מיוסטון, נשק יעיל נגד 80% מקבוצות הליגה, מוכנסים למספר דקות נגד גולדן סטייט, ונשרפים בהגנה יותר מהר מתייר שוודי באוגוסט על חוף הים של תל אביב. 

 

 

לכן, שחקני הפנים כיום נמדדים לא רק בגובה או במוטת הידיים ובארסנל ההתקפי, אלא גם בפרמטרים כמו קליעה מבחוץ, ניתור, ובעיקר זריזות, כיסוי שטח ויכולת בהגנה. כשההתקפות הטובות באמת מוצאות פתרונות, ההגנות הן אלה שצריכות כיום להשתכלל. לכן, באגלי המוכשר כמו שד מושווה לאמארי סטודמאייר, שכולנו זוכרים איך ההגנה המחוררת שלו פגעה ביכולת של פניקס הגדולה לעצור את הספרס במאני טיים, ונרשם כסימן שאלה גדול מבחינת סקרמנטו. לכן, ג'ואל אמביד חתום על אחת מהיציאות של הדראפט, כשצייץ "אל תשוו אותי לאייטון – אני משחק הגנה".

 

לכן, ממפיס, אולי הקבוצה שהכי מרגישה כמו נטע זר בלוטרי עם שני אולסטארס בגיל 30+, הרוויחה פעמיים כאשר צירפה את הביג מן ההגנתי הכי מגוון בדראפט, ג'ארן ג'קסון, בבחירה הרביעית, והוסיפה במקום ה-32 את הגארד ג'בון קרטר, שהוגדר באתר ה-NBA כ"אחד משחקני ההגנה הטובים במכללות בעשור האחרון", לא פחות. מנטליות ה"Grit'n'Grind" הגריזלית חיה ונושמת, וממפיס הוסיפה אליה שני חלקים חשובים.
 

 

2. ביג בולס. מארק קיובן לא היה מגיע לאן שהגיע, בחיים וב-NBA, בלי לקחת כמה הימורים. גם הלילה הוא הוכיח למה מכל הקבוצות שפיארו את חצי השעה הראשונה, המועדון שלו הוא בעל התרבות הארגונית הטובה ביותר. ואגב, לוויכוח התורן של "למה המערב טוב יותר מהמזרח", ייתכן שאפשר יהיה לצרף עוד כמה שנים את הרגע בו ההוקס ויתרו על לוקה דונצ'יץ' תמורת טריי יאנג. יאנג עוד יכול לפתח קריירת NBA מצוינת, אבל לדונצ'יץ' יש כבר היום רזומה וכישורים שהרבה שחקנים בני 30 בעולם היו הורגים בשבילם – והוא בן 19.

 

"אנשים לא מבינים עד כמה הוא טוב", צייץ רודי גובר מיוטה, קצת שמח וקצת מודאג מכך שהתחרות במערב הפכה עוד יותר קשה לשנים הקרובות. הבחירה בדונצ'יץ' היא הריסטארט הכי טוב שאפשר היה לבקש למועדון שכבר 20 שנה חושב בגדול, אבל שסימני הגיל נתנו בו את אותותיו. אם היו ספקות לגבי היכולת של הסלובני להתאקלם ב-NBA, הגיע החיבור לגדול השחקנים האירופים בכל הזמנים, דירק נוביצקי, והסיר חלק גדול מהם. השניים הפגינו אהבה זה כלפי זה כבר בטוויטר הלילה, וזו רק ההתחלה-לה-לה. 

 

 

 

יומיים אחרי יומולדת 40, דירק קיבל סיוע שיכול להחזיק אותו בליגה עוד שנתיים. ניתוח אנטי אייג'ינג. שיתוף הפעולה ביניהם העונה יהיה תענוג, ובקיץ 2019, אחרי עונת הרוקי של לוקה, אם הכל יילך לפי התכנון, למאבריקס יהיו כ-60 מיליון דולר לשחקנים חופשיים, מאמן מצוין וקוסם ששחקנים רוצים לשחק לצדו. ואם כבר הימורים: מעטות הקבוצות שמוותרות בכזו קלות על בחירת סיבוב ראשון; המאבריקס, כדי להתקדם שני מקומות בדראפט, עשו זאת, ויכול מאוד להיות שיצטערו על כך אם יישארו מחוץ לפלייאוף במערב הקשוח, ויעניקו להוקס במתנה בחירה 7-8 למשל בדראפט 2019. אבל זהו קיובן – איש של הימורים גדולים. בלי להמר לפני 20 שנה על שרוך אלמוני מוורצבורג, לא היתה לו היום טבעת אליפות.
 

 

3. לא מוכן לנבול. יש מצב שגרג פופוביץ' עוד יתחרט על כך, אבל כרגע נראה שהוא יקבל על עצמו את תפקיד הדובר של ממשל טראמפ לפני שיסכים לשלוח את קוואי לנארד ללייקרס. מעבר לטינה שלו כלפי הנמסיס הגדול ביותר שלו במערב ב-21 שנותיו, צריך לזכור איך ב-2008 הספרס ופופוביץ' רתחו על הטרייד בו ממפיס סידרה ללייקרס את פאו גאסול ושתי אליפויות בשלוש שנים; בהמשך גם הגריזליס יצאו נשכרים, כאשר מארק גאסול הפך אותם לקבוצת צמרת לגיטימית, אבל את הרושם הראשוני קשה היה למחוק, ופופ לא שוכח. 

 

לפני שבוע, נראה שקוואי לנארד החליט לעשות הכל כדי להחליף מדים בקרוב, כאשר הדליף את רצונו לעזוב עוד לפני שנפגש עם המאמן; אבל מאז, סן אנטוניו העבירה את כולם שיעור בניהול משברים. פופוביץ' טס לסן דייגו כדי לדבר עם קוואי, ואנשי הספרס העבירו את התחושה שרצו לשאר הליגה ולקוואי וחבריו, דרך עיתונאי ה-NBA הבכירים: שהם לא בלחץ של זמן, שיש להם שפע הצעות על הלוח, ושנכון להיום, גם אם זה היעד מספר אחת של קוואי, הלייקרס בכלל לא בתמונה.

 

אם זה לא מספיק, צנח לידיהם במקום ה-18 לוני ווקר, שוטינג גארד נהדר עם יד לשלוש, 196 סנטימטר על כ-95 קילו מאסה, מוטת ידיים מרשימה (שלא לדבר על מוטת שיער) שתשלים היטב את דז'אנטה מורי בקו האחורי, ואולי לא פחות חשוב מבחינת פופ: נפש מרתקת, עם חלומות להציל ילדים רעבים באפריקה.
 

 

4. פאוור בול. וכך, בהיעדרם של טריידים משמעותיים בין שחקנים שאינם בחירות דראפט (סליחה, דווייט), נותר לסופר-טימס הפוטנציאליות של הקיץ רק לשפר עמדות לקראת ההסתערות על לברון ג'יימס ועל קוואי. 

 

הסיקסרס, בטרייד בו הביאו את ז'איר סמית' על מיקאל ברידג'ס, השיגו מפניקס בחירת סיבוב ראשון עתידית שתצטרף לרשימת הנכסים שלהם, וגם הנמיכו את סך המשכורות שלהם לעונה הקרובה. אם קוואי, לברון או פול ג'ורג' לא יגיעו, הם ימצאו את עצמם חלשים יותר ממה שהיו יכולים להיות עם ברידג'ס, אבל ממילא ההפרש בין סמית' לברידג'ס הרבה פחות משמעותי מההפרש בין הסיקסרס עם אולסטאר נוסף, שעשוי אפילו להפוך אותה לפייבוריטית במזרח, לבין הסיקסרס בלעדיו. על כל זה פיקח ברט בראון, המאמן שקיבל על עצמו בינתיים גם סמכויות כמנג'ר, ופילי מגיעה בעמדת זינוק טובה מאוד ל-1 ביולי.


הלייקרס, שמחלקת הסקאוטינג שלהם זכתה לשבחים אחרי מציאות כמו קוזמה, ג'וש הארט ולארי נאנס בשנים האחרונות, סיימו עם דראפט מעט מוזר. הם לא לקחו את השחקנים הכי טובים שהיו על הלוח, כמו רוברט וויליאמס הסופר-אתלטי בבחירה ה-25 (גניבה של הסלטיקס) או קייטה בייטס-דיופ בבחירה ה-47 (גניבה של מינסוטה), אלא הלכו על שני אלמנטים: קליעה מבחוץ וניסיון.

 

גבוה גרמני סטייל קלי אוליניק, מוריץ ואגנר, וצלף אוקראיני גבוה ופיזי עם ידיים קצרות, סביאטוסלב מיכליוק, אמורים להיות שחקנים משלימים ופותחי הגנות מבחוץ ליד אולסטארס שיבואו. שניהם מגיעים מהמכללות, עם 7 שנות קולג' מצטברות, ונועדו לסייע לאולסטאר/ס העתידי/ים מול הגנות שיתכווצו, ולהיות ילדים טובים בחדר ההלבשה. מג'יק ג'ונסון ורוב פלינקה עוד לא החתימו אולסטאר אחד לעונה הקרובה, והולכים על זכוכיות בגלל החשדות ברחבי הליגה נגדם על קשרים אסורים עם יעדים פוטנציאליים, אבל פועלים בביטחון עצמי שקט של "אל תדאגו, אנחנו יודעים מה אנחנו עושים". תוך שבועיים-שלושה, קצת כמו במקרה של פילי, כשנקבל את תוצאות הגרלת "המירוץ ללברון", נדע עד כמה לשביעות הרצון שאתם רואים כאן יש אחיזה במציאות.
 

 

5. משפחת בול. נושא המשפחתיות ליווה את הדראפט הזה כמעט מהרגע הראשון ועד האחרון; החל מג'ארן ג'קסון ג'וניור וגארי טרנט ג'וניור, דור שני ל-NBA (ובמקרה של טרנט – כמו אביו, גם הוא יתחיל את הקריירה בפורטלנד), דרך מיקאל ברידג'ס שנבחר על ידי הקבוצה בה עובדת אמו, פילדלפיה, ואז נאלץ להיפרד ממנה בטרייד לפניקס, ועד לבחירה ה-60 של דאלאס – קוסטאס אנטטוקומפו, האח השלישי למשפחת הפריק. 


רק משפחה אחת, שהיתה בכותרות יותר מכל המשפחות הנ"ל ביחד בעונה האחרונה, נעדרה ממנה - למרות הצעקות של כמה עשרות אוהדים בבארקלייז סנטר, שייחלו לשמוע את שמו של ליאנג'לו בול. אולי ליאנג'לו, שהחל את העונה האחרונה גונב מחנויות בסין, ראה את אביו מחליף מהלומות מילוליות עם הנשיא על רקע שחרורו, וסיים באפיזודה משונה בליטא, עוד יהיה כוכב יום אחד. נכון לעכשיו, נראה שכל ההו-הא של אבא לוואר עלה להרבה קבוצות בליגה על העצבים והרתיע אותן מלהתקרב אל התכשיט. סטיב קר, כזכור, השווה בין משפחת בול למשפחת קרדשיאן - אבל נכון לעכשיו, למשפחת קרדשיאן יש יותר נציגות ב-NBA (קלואי עם טריסטן תומפסון, קנדל ג'נר עם בן סימונס), מאשר למשפחת בול.