BETA

31.05.2018

22:29

לברון ג'יימס וקווין דוראנט במפגש בין גולדן סטייט לקליבלנד
לברון ג'יימס וקווין דוראנט במפגש בין גולדן סטייט לקליבלנד
,רויטרס

בסרט הזה כבר היינו? ארבע שאלות לקראת סדרת גמר NBA היסטורית

האם לברון כבר ניצח, מה כל כך מיוחד בגולדן סטייט, איך אפשר להשוות בכלל בין הפלוגות המסייעות, ולמה אנחנו מקטרים על גמר זהה רביעי ברצף? • הלילה משחק 1 בגמר

1. לאדם שיש לו הכי מעט להפסיד עלי אדמות, נכון להלילה, 21:00 שעון מזרח ארה"ב ו-4:00 שעון ישראל, קוראים לברון ריימון ג'יימס. כן, זה קצת מפחיד כאשר האדם שיש לו הכי מעט להפסיד הוא גם שחקן הכדורסל הטוב בתבל ב-15 השנים האחרונות; אבל אין מה לעשות.

 

לברון ג'יימס יעלה הלילה לשחק בגמר ה-NBA נגד חמישה אנשים שייכנסו להיכל התהילה. לפחות. ארבעת הכוכבים של גולדן סטייט – סטף קארי, קווין דוראנט, קליי תומפסון, דריימונד גרין – והמאמן סטיב קר. ג'יימס, אם לא יהיו הפתעות, יהיה הנציג היחיד מהסגל הנוכחי של קבוצתו שייכנס בעתיד בשערי ההיכל המשמר את ההיסטוריה של הכדורסל. הוא יודע את זה, והוא יודע גם שבעונה הבאה, ספק אם ינחת לצדו בקליבלנד, במידה ויבחר להישאר באוהיו, עוד אחד שמסוגל להגיע לשם.

 

בעונה הזו ג'יימס לא רק ישבור שיא משחקים אישי – הלילה ישחק בפעם ה-101, כשהוא כבר שבר העונה שיאים אישיים לסך סלי שדה (1,083), שלשות (182), ריבאונדים (875), אסיסטים (905) ואיבודים (421) לעונה אחת – ובנקודה ה-16 שיקלע בסדרה הזו, ישבור גם את שיאו האישי בנקודות לעונה, ליגה+פלייאוף, שעומד על 2,878 מעונת הפלייאוף הראשונה שלו, 2005/6. גם אחרי עונה כזו, בגיל 33, נראה שהקילומטראז' כמעט לא מתיש אותו. חצי ממשחקיו בפלייאוף היו הצגות שהשאירו אותנו פעורי פה, ורק לעתים, בעיקר ברגעים בהם סבל מהתכווצויות נגד אינדיאנה או במשחק 1 נגד הסלטיקס, הוא זרק לנו, שאר האנושות, עצם, כדי שנחשוב שכאשר צובטים אותו הוא מצתבט.

 

בסדרה הזו, שום דבר לא יצבוט את לברון. בניגוד ל-2007, אחת העונות היותר חלשות של הליגה במילניום הנוכחי, יש לידו הרבה יותר שחקני כדורסל לגיטימיים. קווין לאב, שיחזור מתישהו בקרוב, הוא אולסטאר ושחקן משני מצוין, לפחות בצד אחד של המגרש. אבל עדיין, הפער בין ג'יימס לבין השחקן השני בטיבו בקבוצתו הוא כזה שלא חווה מאז המעבר למיאמי בקיץ 2011.

 

הוא שרד בדרך לכאן שניים מהכוחות העולים באיזור מזרח שכמות הכישרון בו, בעיקר הצעיר, הולכת וגדלה, ופירק את טורונטו שדורגה ראשונה בתום העונה הרגילה הגדולה בתולדותיה. הוא, כבר עשה את שלו העונה. הפסד יפיל את מאזנו בגמר ל-6-3, אבל לא יפגע במורשתו, וייתן לו לגיטימציה לעזוב ולחפש את הטבעת הבאה במקום אחר. ניצחון עם החבורה הזו, על המפלצת הזו, ירים אותו לדרגת אל, וממילא קליבלנד לא תוכל לשאוף גבוה יותר, כך שגם אז עזיבה תתקבל בהבנה.

 

 

2. כאשר זינדין זידאן התפטר היום מריאל מדריד – וסליחה על אזכור הכדורגל בקודש הקודשים – התברר שוב עד כמה קשה לשרוד בטופ כל כך הרבה שנים. בשלב מסוים הרעב מתחלף בשובע או בתחושת מיצוי, הדאגה להישגים קבוצתיים מתחלפת בדאגה לשורה הסטטיסטית האישית או לחשבון הבנק, והפסדים מדי פעם מתחילים להיראות כמו רעיון לא רע. "The disease of me", קרא לזה פעם פט ריילי, במונח שהיטיב מאז לתאר שושלות שהיה להן הכל והתפרקו מבפנים. שיקאגו של ג'ורדן שרדה שני ת'רי-פיטס שאחריהן פרש, בלייקרס של קובי ושאק שני הכוכבים מאסו בכך שנאלצו לחלוק את הקרדיט. כתוצאה מהמחלה הזו, חמישה מועדונים בלבד הגיעו לארבע סדרות גמר ברצף: הלייקרס, הסלטיקס, שני המועדונים שבהם שיחק לברון ג'יימס, וגולדן סטייט ווריורס.

 

הווריורס הם לא רק הקבוצה הכי טובה בליגה, הם גם מועדון שכל יריבה מקנאת בו, מנסה לנצח אותו ורוצה להיות כמוהו - מקצועית, חברתית, ארגונית. העובדה שהעונה הם עשויים להשלים 15 ניצחונות ב-16 סדרות – וכולנו זוכרים את צירוף המקרים המטורף שהוליד את הסדרה שבה הפסידו – היא כמעט בלתי נתפסת. כך גם העובדה שהצליחו להכיל לתוכם את השחקן מספר 2 בליגה, תוך מינימום בעיות אגו, ועוד גרמו לו להשאיר כסף על השולחן כדי לאפשר את שובם של שחקני ספסל.

 

נכון, דוראנט הלך יותר מדי לבד ומסר מעט מדי נגד הרוקטס. אבל זו היתה התוכנית המדוקדקת של יוסטון, הקבוצה שאולי בדיעבד תיזכר כזו שהציבה לווריורס את האתגר הרציני ביותר במהלך כל עידן דוראנט. וגם אוהדי ווריורס שהתבאסו מזניחת משחק המסירות הכיפי לטובת בידודים, יודו בסתר שאלמלא דוראנט היה מסוגל לסיים כל כך הרבה בידודים בשתי נקודות על ראשו של שומר מתוסכל, לא בטוח שהם היו משחקים הלילה.

 

איכשהו, נראה שחברת ההייטק המכונה 'ווריורס', המוקפת בכל כך רבות כאלה במפרץ סן פרנסיסקו, הצליחה להתגבר על רוב הבאגים שעלולים להופיע בתוכנה של קבוצת NBA. אחרי שבנו את עצמם כך שיוכלו לנצח בכל סגנון משחק, את "מחלת האני" הם פתרו בכך שהסופרסטאר המקורי שלהם (קארי) הסכים לחלוק בבמה ובקרדיט עם אחרים, הסופרסטאר השני (דוראנט) הגיע עם רעב אחרי שהפסיד במקומות אחרים, ושני הנוספים הם מהטובים בליגה באלמנט מסוים אבל יודעים שיתקשו לסחוב קבוצה על הגב בקבוצה אחרת – ולצדם, יש בוס שנוסך אמון מוחלט, שנראה למביט מהצד לעתים אפילו מוגזם, בשחקנים שלו.

 

החיבור המיוחד הזה כל כך לא מובן מאליו, בליגה שבה כל שחקן בונה לעצמו מוניטין מגיל 15 ומחזיק עמו ג'מעה צמודה, שיום אחד, כשלווריורס סוף סוף יימאס אחד מהשני או שתיבנה קבוצת-על שתנצח אותם, באמת נתגעגע אליו. בינתיים גם את זה, כמו את לברון שממול, כדאי לזכור ולנצור.

 

דריימונד גרין, קווין דוראנט, סטף קארי, קליי תומפסון זוכים באליפות ה-NBA ב-2017

דריימונד, דוראנט, קארי ותומפסון אלופי 2017. מחוסנים נגד מחלה נפוצה (גטי אימג'ס/אימג'בנק)

 

 

3. קצת מגוחך לדבר על מה שיש לצד ג'יימס, וסביב הרביעייה של הווריורס, במונח זהה של צוות מסייע. האופציה מספר 4 בהתקפה של גולדן סטייט הוא דריימונד גרין, שחקן הגנה ברמה היסטורית, האיש שמדביק את הקבוצה ורושם בפלייאוף 2018 ממוצעים של 11.1 נק', 11.6 ריב' ו-8.1 אסיסטים לערב. אם לברון בכלל יגיע בסדרה הזו למשחק שבו יש לו אופציה מספר 4 ראויה בהתקפה, הוא ישיר לעצמו שיר קטן של אושר. בדרך כלל הוא צריך לצדו שניים-שלושה שחקנים שיגיעו לעבודה בערב נתון, כדי שיהיה לו סיכוי לנצח. מצד שני, כאן לפחות יש לו מבחר הרבה יותר גדול מאשר בתחילת העונה.

 

"הגענו כבר לנקודה בה תהיתי, 'אוקיי, האם בכלל נגיע לפלייאוף?'", שיחזר ג'יימס אמש בראיון לרייצ'ל ניקולס מ-ESPN, "ואמרתי לעצמי – טוב, אני לא הולך להיכנס לזה בכלל. זה מגוחך. אני חייב להגיע לפלייאוף". היום קל לומר שלג'יימס אין עם מי ללכת לקרב מול הווריורס, אבל רגע לפני הטרייד דדליין, היתה בקליבלנד חבורה עם כימיה אפסית, רגליים עצלות ושמחת חיים קולקטיבית של אנשים בתור לפקיד שומה ביום ראשון בבוקר.

 

ג'ף גרין וקווין דוראנט בימי סיאטל סופרסוניקס

ג'ף גרין וקווין דוראנט בימי סיאטל העליזים. שרידים אחרונים (גטי אימג'ס/אימג'בנק )

 

 

כיום יש סביבו את טריסטן תומפסון שיודע מה לעשות, חבורה של וטרנים שעברו כל סיטואציה בליגה – לאב, קייל קורבר, ג'יי.אר סמית', ג'ף גרין, ג'ורג' היל – וחבורה של צעירים מוכשרים שנזרקו למים בפעם הראשונה ועוד לא ממש בטוחים איך לשחות. עד כמה עברו הכל? גרין, למשל, הגיבור הגדול של משחק 7 בגמר המזרח, לא רק שרד ניתוח לב פתוח – הוא גם אחד משני השחקנים האחרונים בליגה שנשארו מסיאטל סופרסוניקס. על הבחור השני, שנבחר רבע שעה לפניו, הוא ישמור לא מעט בשבועיים הקרובים: קוראים לו קווין דוראנט.

 

לגולדן סטייט יש צרות אחרות, של עשירים תרתי משמע: על פי חישוב שנעשה בבלוג Golden State of Mind בתחילת העונה, הם עשויים – במידה וישאירו את ארבעת האולסטארס וישלמו להם את הכסף המגיע להם – לתרום ליתר הליגה בארבע השנים הבאות מס מותרות בגובה 410 מיליון דולר. וזה, בהנחה שיצליחו למצוא כל שנה מספיק ג'אוייל מקגים, ניק יאנגים וג'ורדן בלים, להלן לשדוד קבוצות דרך הדראפט ולאתר שחקנים שוליים או כאלה שאיבדו את דרכם, כדי שיהיה לרביעייה על מי לסמוך. מצד אחד מדובר במועדון מעורר הערצה, אבל כל שחקן שיגיע לשם יידע שבמקרה הטוב הוא יהיה הגלגל החמישי, ושעל זריקה מכריעה במשחק גמר, או אפילו על כמות דקות ראויה במעמד כזה, אין לו מה לבנות.

 

 

4. כל הקיטורים על כך שהגמר היה ידוע מראש? קצת מיותרים בשלב זה, ומתאימים בעיקר למי שלא עקב אחרי עונת 2017/18. אילו שתי הקבוצות היו דורסות את הליגה, מילא. אבל הווריורס היו פצועים ומשועממים, ובפעם הראשונה לא הגיעו ל-60 ניצחונות, והקבאלירס החליפו מנג'ר אחד, שלוש זהויות וחצי סגל בתוך שמונה חודשים. למעשה, הן מגיעות לגמר הזה כמפגש בין המקום השני במערב לרביעי במזרח, בין שתי קבוצות שפיגרו 3:2 בגמר אזורי ושרדו פיגור דו ספרתי במשחק שביעי אצל היריבה.

 

ואם אחרי כל זה אנחנו מקבלים את הקבוצה הכי טובה נגד השחקן הכי טוב – ובכן, ישנן צרות גדולות יותר. כן, היה נחמד אם גם ג'יימס הארדן וכריס פול היו מקבלים הזדמנות אמיתית לזכות בתואר, או אם הסלטיקס היו עושים לייקרס מודל 2008 ומגיעים לגמר הרבה יותר מוקדם מהמתוכנן; אבל כל אוהד שמתלונן, יכול לשאול את עצמו - אם היה טוויטר בשנות ה-80, באמת היינו מקטרים על "שוב הלייקרס והסלטיקס בגמר, אוף, מה נעשה עם עוד שבועיים של מג'יק מול לארי"?